לי יש בזיכרון תשדיר של המערך משנת 1981, שבו מופיע הסופר המנוח עמוס עוז מוצץ גבעול, יושב תחת איזה עץ וממליץ בסגנונו על תנועת העבודה, להצביע מערך, בהנהגת שמעון פרס.
אבל לא מצאתי את התשדיר הזה במאגר הסרטונים, ואכתוב על התשדיר שמצאתי במקומו - תשדיר בחירות של המערך, גם הוא בהשתתפות עמוס עוז, ובמבט מהיום - זוהי קפסולה תיעודית ששווה 100 אלף מילים.
מערכת הבחירות של קיץ 81' היתה כנראה הסוערת ביותר בתולדות המדינה. אז מלך בגין בכיכרות, ושמעון פרס פגש המון זועם שמחה נגדו, לעיתים בצעקנות גסה. זה קרה בפתח תקווה ובבית שמש.
בחודשים שלפני הבחירות, היה ביטחון שהמערך, קרי השמאל, ינצח די בקלות. במארס, כארבעה חודשים לפני הבחירות, נתוני הסקר של מינה צמח הראו יתרון קל של 26 מנדטים למערך על פני הליכוד: 29-55. גם עזר ויצמן ומשה דיין היו אמורים לקבל בין 17 ל־20 מושבים.
האווירה הלוהטת ברחוב היא הרקע לאותה עצרת אמנים ואנשי רוח שהפכה לתשדיר תעמולה. דברי האמנים ואנשי האקדמיה הפכו מאז לתמצית האנתרופולוגיה של ישראל הוותיקה, ההסתדרותית, היפה, במלחמתה נגד הימין. בתחילת התשדיר מוצגת עצרת מתלהמת של הליכוד בכיכובו של מנחם בגין, עם הלמות תופים ברקע.
"יש גם אסיפות בסגנון אחר", פותחת אורלי יניב, וברקע מתנגן השיר "עוד נדע ימים טובים מאלה", עם קלוז־אפים על פניהם של כוכבים מוכרים מהתיאטרון ומעולם הזמר. הנה העיתונאי אהרל'ה בכר ואפילו אילקה רווה המשופם. "יחד, כל הדרך!" וחנן יובל, חנה מרון, מאיר ויזלטיר, ירמיהו יובל, נתן יונתן ויוסי ידין, שהוא ראשון הדוברים.
תיקי דיין אומרת למיקרופון: "אין לי אהבה למה שקורה פה (בארץ)". ומשורר הצדפים נתן יונתן מגייס רקע מרקסיסטי מהקיבוץ: "זוהי כלכלה שתהפוך את הארץ שלנו לבורסה אחת גדולה; שתחזיר את ישראל להיות עם של חנוונים וספקולנטים".
ס. יזהר עולה ומדבר בפתוס אדיר: "(הבחירה היא בעד) הצד הקולני המבריק יותר, או בעד הצד הצודק יותר! אנחנו כאן, הצד הצודק יותר!"
האיש החזק באותה עת באוניברסיטת תל אביב, ההיסטוריון המיתולוגי פרופ' צבי יעבץ, אומר שהיה במצב רוח שפוף, "כי בראותי בטלוויזיה אסיפות בחירות אחרות התחלחלתי. כשאני רואה אתכם, נהיה לי חם בלב. יש ארץ ישראל אחרת!".
וסיום התשדיר בקרשנדו של עמוס עוז המבטל את ממשלת בגין כמובילה, "מדיניות חוץ של הגטו עם תפאורה של אופרה זולה... מעברים היסטריים מהתרפסות עלובה לשחצנות גסה ומתמוגגת! נפסיק אחת ולתמיד את הילולת המוקיונים... ארץ ישראל היוצרת תפרוש כנפיים חדשות. אנחנו עוד נראה את הימים האחרים".
ולקול שירת "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם", היכל ועיר נדמו פתע.
אולי בכל זאת רבע עוף?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו