רצח אבו מרחיה והלקח לבחירות

הוויכוח אם ההסכם עם לבנון הוא "היסטורי" (התשובה היא לא, אם מאמינים לנשיא לבנון) או כניעה מבישה לחיזבאללה דחק לשוליים פרשה, שבעיניי לפחות, היא לא פחות משמעותית להבנת החשיבות של מה שעומד על הפרק בבחירות הקרובות.

בשבוע שעבר, שבועיים לפני שעמד לעקור לקנדה, להתחיל את חייו מחדש ולבנות לעצמו עתיד, יצאאחמד אבו מרחיהלעבודה מההוסטל בגוש דן ששהה בו.

זו היתה הפעם האחרונה שמישהו ממכריו ראה אותו בחיים. אבו מרחיה, צעיר פלשתיני בן 25, שקיבל בשנתיים האחרונות מקלט בישראל בשל איומים על חייו שספג על רקעהיותו הומו, נחטף לחברון.

שם הוא נרצח באכזריות בלתי נתפסת, הזכורה לרע מההוצאות להורג של דאעש, כולל עריפת הראש והפצת תמונות הזוועה ברשתות החברתיות.

ריטה פטרנקו, מנכ"לית "הבית השונה" - הארגון הישראלי שסייע לאבו מרחיה להשיג אישור שהייה בישראל מהמינהל האזרחי ואת ויזת ההגירה שלו לקנדה, שאותה לא הספיק לממש - סיפרה עליו:

"היה לו המון פוטנציאל להשתקם, הוא למד מהר, היה בחור חרוץ ואינטליגנט. הוא כל כך חיכה לעזוב, היה הבא בתור להגר".

יכול להיות שלא בכדי לא זכה הסיפור הזה לסיקור הראוי לו בתקשורת הישראלית. הרצח של אבו מרחיה נושא בחובו מסר לבוחר הישראלי שיהיו מי שירצו להצניע אותו שבועיים לפני הבחירות.

אנחנו נמצאים במצב פוליטי חדש ועגום: מחנה החרם גרם למצב שבו הרוב הציוני בארץ נחצה לשניים כמו ים סוף, ובאמצע, עובר בחרבה בדרכו לרשת את הארץ המובטחת, מנסור עבאס והחזון התמים והבלתי מזיק לכאורה שלו, שנקרא "מדינת כל אזרחיה".

הטרגדיה המזוויעה של רצח אבו מרחיה עלולה להזכיר לבוחר הישראלי עד כמה החזון הזה הוא פיקציה: אין תקדים בעולם למדינה דמוקרטית וליברלית שיש בה שיעור משמעותי של מוסלמים. עם כל הכבוד להגירה המוסלמית לאירופה, אחוז המוסלמים שם עומד בממוצע רק על קרוב ל־5, וגם השיעור הנמוך הזה מספיק כדי לעורר גל של ניצחונות לימין הקיצוני ביבשת - משבדיה בצפון ועד איטליה בדרום.

למה? כי גם לו היינו רוצים, אי אפשר לממש את החזון המערבי של "מדינת כל אזרחיה" במרחב שבו ההומופוביה והפוליגמיה, למשל, הן נורמה. ההישענות על התנועה האסלאמית, שהיא הדרך היחידה האפשרית לגוש החרם, כל עוד הוא דבק בחרם, היא דרך ללא מוצא.

לכן, זה רק טבעי שאותם ערוצי תקשורת שמיהרו להכתיר את ההסכם עם לבנון כ"היסטורי", כדי לקשור כתרים לראשו של לפיד, גם הקפידו להצניע את הרצח של אבו מרחיה.

מעניין לגלות שדווקא ישראל הצליחה להיות כל השנים הדמוקרטיה הליברלית בעלת שיעור המוסלמים הגבוה בעולם.

זה קרה מפני שליד ההגה ישב הרוב הציוני, והוא שהכתיב את צביונה של המדינה. על ההישג הזה חייבים לשמור. כל מי שחרד באמת לזכויות האדם צריך להחזיר בבחירות הקרובות את ההגה לידי הרוב הציוני ולהחרים את מחרימיו.