"אוריך ואני יודעים לריב". במילים אלו סיכמה חברת הכנסת גלית דיסטל את האירוע שבו דובר הליכוד סגר אותה במרפסת, בתום ויכוח מקצועי הקשור לקמפיין המפלגה. משפטים רבים מעודדי אלימות נאמרו במשך השנים על ידי נבחרי ציבור רבים. כזה משפט עוד לא היה לנו.
יונתן אוריך הוא אחד מיועציו הבכירים של יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו. יחד עם חברו טופז לוק, הוא צבר הרבה מעמד וכוח. ומעמד וכוח נותנים לך תחושה שהכל מותר. רק מי שמרגיש שמותר לו מעז לסגור נבחרת ציבור במרפסת ולצרוח עליה "תישארי שם".
מרגע שהדברים פורסמו, הוא ידע שהוא לא ישלם שום מחיר על התנהגותו. הרי זה בדיוק מה שקרה כשטופז לוק התחזה לסטודנט לקולנוע ותיעד מפגינים בירושלים, בזמן שאמור היה לשהות בבידוד. היועצים ונאמנותם חשובים הרבה יותר מהנחיות ומהגבלות שכל עם ישראל מחויב להן. הם גם חשובים הרבה יותר מחברת כנסת שחייבת את מקומה בכנסת לשריוּן של נתניהו, ושלעולם לא תעז להעביר ביקורת עליו או על יועציו.
ודיסטל, שבדרך כלל לא מצטיינת בריסון ובעדינות יתר, הבינה מייד את מאזן הכוח. האישה שכתבה על רה"מ יאיר לפיד שהוא "טיפש וחלול נורא, עוגיית מזל אנושית", נותרה חסרת מילים אל מול היועץ שמעמדו חזק ממעמדה, אף שהיא נבחרת ציבור. "אני רואה אותו כאח קטן ומעריכה את דעתו", כך היא תיארה את מערכת היחסים ביניהם. השלב הבא יהיה, כנראה, לקחת אותו לג'ימבורי ולקוות שהוא לא יתעצבן וינעל אותה בבריכת הכדורים.
הרכנת הראש של אנשי הליכוד בפני נתניהו לא נעימה לצפייה, אבל ההתקפלות בפני כל מי שמקיף אותו מפחידה ומסוכנת. מה הם יודעים שגורם להם להרגיש חסינים ומוגנים? כמה כוח יש לאנשים האלה, שהם מסוגלים במחי יד להשפיל נבחרת ציבור ולגרום לה לא רק לקבל את זה, אלא גם להצדיק את הצד שלהם?
קמפיינים, בעיקר פוליטיים, הם יצריים ואמוציונליים. אנשים נעלבים, נפגעים, פוגעים, רוחות יכולות להתלהט בקלות. נכחתי בסיטואציות שבהן נשמעו צרחות, נאמרו מילים לא יפות, חדרים נעזבו בזעם. אבל מעולם לא נתקלתי בעובד צעיר שמעז לפגוע ולזלזל בצורה כזאת בנבחרת ציבור, והיא, מצידה, הופכת את זה לא רק לאירוע ראוי, אלא לכזה שמעיד על חיבה בין הפוגע לנפגעת.
כי מה זה בעצם "לדעת לריב"? מי לא יודע לריב - מי שנפגע כשמשפילים אותו? מי שדורש שהצד הפוגע ישלם מחיר על מעשיו? אולי בכלל מדובר בשמאלנים - הרי הם, להבדיל מאיתנו, העממיים והחמים, רבים בשקט ובנימוס. או שאולי מדובר בישראל הראשונה והמאופקת והצבועה, שלא מסוגלת להוציא אמוציות אל מול ישראל השנייה שהכל אצלה בחוץ, שהיא (כדברי כל מתמודד בתוכנית ריאליטי) "אמיתית, בלי חרטה".
דיסטל לא רק נרמסה, אלא גם נשלחה לחזית כדי להסביר כמה זה נפלא כשרומסים אותך. בל נתפלא אם השלב הבא יהיה לתת לה לנהל את קמפיין המרפסות של הליכוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו