ארגוני "זכויות האדם" למען ארגוני הטרור

בשבוע שעבר ציינו שנה לנפילתו של לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי הי"ד.

בימים אלו, כאשר ארגוני "זכויות האדם" קובלים נגד החלטת שר הביטחון להגדיר שישה ארגונים פלשתיניים המזוהים עם ארגון החזית העממית כארגוני טרור בעצמם, חשוב לחשוף כיצד תעשיית "הזכויות" הזו סוללת את הדרך עבור ארגוני הטרור, אם במישרין ואם בעקיפין. נפילתו של בראל מהווה מקרה בוחן.

ב־21 באוגוסט 2021 צבאו אלפי עזתים על גדר הביטחון במסגרת "צעדת השיבה" השבועית שארגן חמאס. בין המפגינים הלא חמושים הסתתרו מחבלים. אחד מהם ניסה לחטוף נשק מצלף בגדוד 13, אחר ניצל חרך בחומה וירה בבראל הלוחם מטווח אפס.

מאז האסון נכתבו תחקירים והוסקו מסקנות. אפשר ורצוי להתווכח עליהן. אך נושא שפחות עסקו בו הוא הציר המשפטי־מדיני, שבו פעלו ארגונים במימון ממשלות זרות לשינוי הוראות הפתיחה באש של חיילי צה"ל. לא היה מי ששאל מה היה התהליך שהוביל לכך שמפגינים, וביניהם מחבלים, הגיעו עד טווח נגיעה בחיילים. חשוב להזכיר שבהפגנות הראשונות, במארס 2018, לא הורשו המפגינים להתקרב לגדר יותר מ־300 מטרים. 

נקודת הפתיחה באפריל 2018, עת הוגשה העתירה הראשונה לבג"ץ על ידי שורה של ארגונים הממומנים על ידי ממשלות זרות - יש דין, האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, גישה והמוקד להגנת הפרט - בדרישה לאסור על חיילי צה"ל לירות לעבר המפגינים המתקרבים לגדר. בין 2012 ל־2021 קיבלו הארגונים המדוברים 182 מיליון שקלים מממשלות זרות. בג"ץ דחה את העתירה תוך התייחסות לשימוש המחבלים באזרחים כמגן אנושי, ובתוך שבוע הוגשה עתירה נוספת על ידי ארגון עדאלה, בשיתוף הארגון הפלשתיני אל־מיזאן.

במקביל להגשת העתירות לבג"ץ, פעלו הארגונים גם במוסדות הבינלאומיים. במאי 2018 הודיעה מועצת זכויות האדם של האו"ם על הקמת ועדת חקירה נגד ישראל, ובנובמבר העיד בפניה היועץ המשפטי של ארגון יש דין עו"ד מיכאל ספרד.

בדצמבר 2019 הצהירה התובעת של ביה"ד הפלילי הבינלאומי בהאג, פאטו בנסודה, כי "השתכנעה שמתבצעים פשעי מלחמה על ידי ישראל", וחודש לאחר מכן פרסם ארגון יש דין קריאה לקהילה הבינלאומית להתערב "כדי להבטיח הגנה לפלשתינים מפני אזרחים ישראלים הפוגעים בהם". בפברואר 2021 קבע ביה"ד הפלילי בהאג שיש לו סמכות לחקור את ישראל. יש דין ועדאלה פרסמו כמובן הודעות ברכה.  

העננה המשפטית הבינלאומית השפיעה רבות על ראשי הצבא, אם יודו בכך ואם לאו. עובדה שבהדרגה הורשו "פעילי ריסון" חמושים של ארגון חמאס להסתובב בצמוד לגדר, והמגמה הכללית היתה "להכיל" כמה שיותר את האירועים. כאשר כוח של גדוד 13 מחטיבת גולני ירה ב"פעיל ריסון" חמוש ביולי 2019, הגדיר דובר צה"ל את התקרית כ"אי־הבנה".

בהדרגה צומצם השטח האסור לשהיית פלשתינים במערב הגדר מ־300 מטרים ל־100 מטרים, תוך החרגות נקודתיות ובהן צה"ל אפשר למפגינים להתקרב לגדר, גם כשחלקם השליכו בקבוקי תבערה.

זמן קצר לאחר האירוע שבו חיילי גולני חיסלו את "פעיל הריסון", ירה מחבל שהתקרב לגדר לעבר סיור ופצע קצין באורח בינוני. שני לוחמים נוספים נפצעו קל. בהוראות הפתיחה באש הופיעו מונחים חדשים המבקשים להבדיל בין "אויב אפשרי" לבין "אויב מיידי".

באוגוסט 2021 נורה בראל בראשו. ראשי ארגון יש דין ועדאלה לא הגיעו לשבעה ולא פרסמו מכתבי חרטה על פעילותם מעבר לים.

כך מחלישים כספים של ממשלות זרות את יכולתה של ישראל להגן על עצמה. חשבנו שאלו רק דיבורים, אבל שכחנו שבקצה עלולים להיפגע גם חיילי צה"ל.

מתן פלג הוא יו"ר תנועת "אם תרצו" ומחבר הספר "מדינה למכירה" (הוצאת סלע מאיר)