יוקר המחיה אינו גזירת גורל

המשק צומח. יש עודפי כספים בכיסי הממשלה. גם מכיוון שבממשלת מעבר לא יכולים להוציא בלי סוף, וגם מכיוון שהמשק באמת פורח.

מנגד, האינפלציה דוהרת, ומחירי הדירות והשכירויות מרקיעים שחקים. כך שמצד אחד שר האוצר, אביגדור ליברמן, מצייר תמונה של משק במצב מעולה, ומן הצד האחר יו״ר האופוזיציה, שכיהן כשר אוצר, תוקף ומבטיח שכאשר יחזור לשלטון המשק באמת יפרח, וטוען שהממשלה הנוכחית פשוט הרסה את כל מה שהוא בנה.

באמירה אגבית אומר, שאם בקלות כזאת באמת הרסו מה שבנה ב־12 שנות כהונה כראש הממשלה, יש מצב שזה היה בנוי די רעוע...

גם יו״ר ש״ס, בסרטון טיקטוק, עולה מתנשף קמעא במדרגות ומבטיח שלמרות העובדה שהכל כעת עולה ועולה, הוא יחזור לממשלה וידאג שהכל יירד. נראה שידרוש לעצמו את תיק האוצר, כי אחרת לא ברור לי איך יטפל ביוקר המחיה, כשמסורתית הוא שואף לתיקי הפנים והדתות.

מאחר שאנחנו בעיצומה של מערכת בחירות, להבטחות של אלו מחד גיסא ושל האחרים מאידך גיסא יש להתייחס בזהירות המתבקשת. כי בפוליטיקה יש קשר רופף בין הבטחות לבין קיומן.

מסתמן שיוקר המחיה יהיה הנושא המרכזי בבחירות הקרובות. העול כבד. הציבור מודאג. זה בא לידי ביטוי גם במחקר של פרופ' תמר הרמן וד"ר אור ענבי ממרכז ויטרבי במכון הישראלי לדמוקרטיה. מהמחקר, שהתפרסם בשבוע שעבר, עולה שעמדת המפלגות בנושא כלכלה ויוקר המחיה היא הגורם המשפיע בהחלטה לאיזו מפלגה יצביעו הבוחרים. כך לפי 44 אחוזים מהנשאלים. לא הביטחון הוא הגורם המכריע את בחירתם. כמו כן, רק 24 אחוזים אומרים שזהות העומד בראש המפלגה משפיעה על החלטתם. זה מתברר גם בשאלה נוספת במחקר: מהי ההוצאה המכבידה ביותר בתקציב המשפחתי/אישי. 26 אחוזים אמרו שההוצאה על מזון. 25 הצביעו על הדיור כנושא שמדיר שינה מעיניהם. דווח על עלייה של 8.5 אחוזים בעלות סל הקניות המשפחתי. מנגד, המשכורות לא עלו, מה שמגדיל את הנטל.

מובן שמשיבי ימין השיבו שרק ממשלת ימין־חרדים תוכל לטפל ביוקר המחיה, ובמרכז־שמאל חשבו בדיוק הפוך. לא מפתיע. העם חצוי.

לכן, כדי לדעת במי לבחור, ראוי לבחון את מעשי העבר של הפוליטיקאים, מכל המפלגות, בתחום הכלכלי, וגם את המצעים בתחום זה. יש לשאול אותם: האם יורידו מס ערך מוסף כשיש המון כסף בקופה, יקטינו מסים באופן שיגרום למשק לצמוח ויקלו את יוקר המחיה, או ששוב יבזבזו מיליארדים על דברים שלא מועילים למצב הכלכלי של רוב האזרחים?

יוקר המחיה, כמו תאונות הדרכים, אינו גזירת גורל שחייבים לחיות איתה. אפשר וצריך לטפל בו, ולטפל נכון; לפתוח חסמים, לצמצם ביורוקרטיה, לשחרר קרקעות, לסגור משרדי ממשלה מיותרים, להוריד מס ערך מוסף שמשפיע ישירות על הצריכה ובעיקר על השכבות החלשות, או לשקול לבטל מע״מ ממוצרי צריכה בסיסיים כמו שעשו בירקות ובפירות.

לקראת הבחירות הקרובות הגיע הזמן שאנחנו, המצביעים, נבין שהכוח בידינו. לא נלך שולל אחר הבטחות סרק שנשענות על הזיכרון הקצר של הציבור ועל חוסר עניין של התקשורת. נבדוק. ונדרוש תשובות. כשישכנעו אותנו, יקבלו את קולנו.