המחנה המעומעם: בשמאל נטשו את הדגל האידיאולוגי

דרמה גדולה קרתה השבוע בפוליטיקה הישראלית. לכל האנשים הממלכתיים יש עכשיו בית. חלילה בית - יש מחנה.

מחנה המרכז־שמאל עבר שינוי מעניין בשנים האחרונות: במקום לנסות להבהיר את העמדות, לבדל את עצמם זה מזה, לנסות לשכנע בתפיסה הייחודית שלהם - מתחרים חברי המפלגות בטשטוש העמדות.

בעוד במחנה הימין מתרחש קרב אידיאולוגי קשה על עתיד השליטה הישראלית בגדה המערבית, על שמרנות מול ליברליזם, על מערכת המשפט, בין המתונים יותר לבין בעלי הדעה המהפכנית - במחנה המרכז־שמאל מתעסקים בהתחמקות.

ממש טשטושכם - אמונתכם.

אין דבר המדגים את השינוי הזה יותר מהקמת "המחנה הממלכתי". הניסיון לייצר כמה שפחות מהות הוא אבן יסוד של המפלגה. בעת הזאת, כשמפלגת המחנה הממלכתי עומדת על מספר מנדטים דו־ספרתי בסקרים, הסירוב לתת תשובות כנות, לתפיסת קברניטי המפלגה, יהיה הגורם המרכזי לשימור בסיס הכוח של המפלגה.

הצטרפותו של גדי איזנקוט לפוליטיקה מזכירה את הצטרפותו של קודמיו בתפקיד, גנץ ואשכנזי: ההילה סביב השירות הצבאי חזקה מכל דעה. הייצוג הממלכתי התמידי שדבק בכל אחד מהם מאפשר כניסה לנעלי הטשטוש בצורה הטובה ביותר. גם הציבור קונה את זה. אין סיבה שלרמטכ"ל תהיה דעה, אין צורך. לכן זה מציב את המנהיגים החדשים של המפלגה בעמדה ייחודית - כל שדרוש להם הוא להתחמק בצורה הטובה ביותר מכל סוגיה.

גנץ את איזנקוט טוענים למעשה כי אדריכל הטשטוש המודרני, יאיר לפיד, לא מטושטש מספיק. הקמת מחנה המרכז הישראלי, זה שחושש חלילה להיתפס כשמאל, הוא פרויקט חייו של יאיר לפיד. הקיצוניות הכמעט פנאטית שבה לפיד מתעקש להתחמק מתשובה בכל נושא שיכול להיתפס בציבור כשנוי במחלוקת - היא מהות הכל. איזנקוט וגנץ טוענים: אנחנו יכולים לטשטש יותר, ומותר לנו.

הקמת המחנה הממלכתי היא עוד עדות לניצחון מחנה ההסתרה על פני מחנה האידיאולוגיה. לעומת הימין, שבו החידוד האידיאולוגי הוא תמידי, בשמאל מתקיים ניסיון תמידי לבחון את גבולות השיח, לעצב את התוכנית הבאה, לזהות את הסוגיות הבוערות; במחנה המרכז־שמאל החליטו להתמקד באסתטיקה, לנסות למצב את עצמם כנכונים, אבל בו בזמן לוותר על הדיון בסוגיות הקשות. במלחמה על הניסיון להעביר קולות מצד לצד, מחנה המרכז־שמאל ויתר על המאמץ לשכנע והחליט להידמות למחנה השני באופן פחות בוטה, או כפי שהוגדר - החליטו להיות "ממלכתיים".

ניצחון מחנה ההסתרה הוא ניצחון לימין האידיאולוגי. לוחמי האידיאולוגיה מצד שמאל נטשו את השיח הציבורי. מלבד מפלגה אחת בישראל, אין נושאי דגל שעומדים מול גל האידיאולוגיה הימני. בכל מפלגות הימין המרכזיות יש לוחמים אידיאולוגיים קשוחים, ובצד השני יש מתחמקים - ככה לא יהיה ניתן לשכנע את הציבור הישראלי.