בחיאת יודית, תחזרי להופיע!

יהודית רביץ תקבל פרס מפעל חיים מאקו"ם, כך התבשרנו רגע לפני הקרבות בדרום. הפרס יוענק לרשימה מוצלחת של אמנים ואמניות, ובכל זאת רביץ קצת אחרת. לא בגלל קול הפעמונים שלה, למרות שהוא צלול ונהדר, לא בגלל הלחנים המופלאים שכתבה, והיא כתבה! אפילו לא משום שהיא אחת האמניות שראיתי על הבמה הכי הרבה בחיי.

נהוג שנבחרי ונבחרות אקו"ם מבצעים שיר בטקס. רביץ כנראה תוותר. היא לא פתחה קופות כבר שש שנים, לא מתארחת בהופעות של חברים ולא שרה בתוכניות רדיו וטלוויזיה. רביץ לא הפסיקה ליצור, חלילה: היא הוציאה את השיר "תאר לך", השתתפה באלבום הילדים של יוני רכטר, וברשתות החברתיות היא משתפת סרטונים וביצועים מן העבר, וקטעי אנימציה יפים שלהם היא תורמת את קולה. אבל לפגוש אותנו, את הקהל הצמא - זה לא. אני לא יודעת מה גרם לאחת הזמרות האהובות "לקחת פסק זמן", כמו שמגדירים את זה האנשים שמקיפים אותה, אבל שש שנים הן הפסקה קצת ארוכה מדי.

אז אני מנצלת את הבמה הזאת כדי לקרוא: בחיאת יודית, תחזרי להופיע!

אחת הסיבות שאת מהאמניות (נשים וגברים כאחד) שראיתי הכי הרבה פעמים בהופעה היא שאת פשוט נהדרת בהופעה חיה. המוזיקליות שלך יוצאת מן הכלל, האנרגיה מדויקת, וההגשה, אוי ההגשה... תמיד חשבתי שאת אחת המבצעות המרגשות ביותר שקמו לישראל ולעולם. את שירייך שלך את שרה מושלם כמובן, וגם שירים של אחרים הופכים בפיך לשלך - כמו לא היה להם ביצוע אחר מעולם. החוויה שלי, כצופה בקהל, שזוכה לראות את כל זה קורה לנגד עיניי, היתה פשוט תענוג שכאמור חזרתי עליו שוב ושוב ושוב ושוב.

אם יש חששות מעניינים קונקרטיים, אני כאן לבשר שלכל בעיה יש פתרון: סופר על ברברה סטרייסנד שהפסיקה להופיע כי התחילה לשכוח את מילות השירים, אבל היום יש מסך. יש זמרים וזמרות שלא תמיד מדייקים במנגינה - לשם כך הומצאה ה־Auto-Tune, תוכנה שמתקנת את הצליל לפני שהוא פוגש אוזניים. אם את מפחדת שלא תצליחי למלא שוב את קיסריה (ברור שתצליחי!) - נבוא למועדונים קטנים, לזאפה חיפה או לגריי ביהוד נגיע ככתוב: 360 איש ואישה, ואם גם זה יותר מדי, בצוותא 2 יש 100 מקומות למלא. אם את זקוקה לתמיכה מורלית, אני יכולה לחשוב על כמה זמרות וזמרים שאני בטוחה שישמחו מאוד לצאת איתך לסיבוב משותף - השותפים הוותיקים גידי גוב, יוני רכטר ונורית גלרון, למשל, או יוצרים ויוצרות צעירים שרק מחכים שתקראי להם, כמו קרולינה, שלומי שבן, רונה קינן, או נונו.

אני (אפשר להגיד אנחנו) נשמח כל כך שתחזרי לבמה, שנעזור בכל דרך שתרצי. רק בחיאת יודית, תחזרי להופיע!