שחר של יום פוליטי חדש

תמונה אחת, כך אומרים, שווה אלף מילים. תמונה אחת שמספרת את הסיפור כולו ואין בלתו.

זו התמונה שהתפרסמה בעיצומו של מבצע "עלות השחר", ויכולה להפוך ל"שחר של יום חדש". בצילום נראים ראש הממשלה יאיר לפיד ושר הביטחון בני גנץ, כשהם פוסעים וידו של גנץ על כתפו של לפיד, שמניח את זרועו על גבו של גנץ. לרגע אחד נעלמו האיבה והמשטמה, הקנאה והאכזבה. בליבם של רבים, שראו את הצילום, צצה תקווה לאיחוד מחודש בין יש עתיד לבין כחול לבן. איחוד שיכול להניב מפלגה שתעבור את מחסום 30 המנדטים, ויש סיכוי שתקבל ראשונה מהנשיא את הזכות לנסות ולהרכיב ממשלה.

כיום בסקרים יש ללפיד 21-23 מנדטים, לגנץ יש 11-13 מנדטים.

מדובר במאגר קולות ששווה 32-36 מנדטים, שלמעשה רואה את המציאות בצורה דומה. יש להניח שאם ישאלו את המצביעים של שתי המפלגות, הם ישמחו אם הם ילכו יחד. הם שמחו בעבר כשהשניים הלכו יחד תחת השם כחול לבן, בראשות גנץ, וקיבלו 31 מנדטים. ברגע של שיכרון מעמקים רץ גנץ לזרועות בנימין נתניהו, שהבטיח לו רוטציה ונתן לו קדחת, אבל הצליח לפרק את השותפות הכל כך חשובה למרכז המפה הפוליטית.

אז ייתכן ששני הג'נטלמנים הללו יתקשו להתגבר על משקעי העבר, אבל הם חייבים, למען היציבות של המערכת הפוליטית, לנסות. לקבור את הגרזינים ולהתעשת.

לפיד מן הסתם יבקש לעמוד בראש, ומגיע לו, כי הוא מוכיח יציבות פוליטית מרשימה.

גנץ יקבל רוטציה למחצית הקדנציה, ולפיד הוכיח שהוא מקיים הבטחות. נכון, יש לגנץ בתוך הרשימה נציגי ליכוד מובהקים, כמו גדעון סער וזאב אלקין, שישמחו לחזור לליכוד בעידן שאחרי נתניהו, אבל הם כבר ישבו ויושבים בקואליציה שבה לפיד ראש ממשלה, אז יוכלו להמשיך עד לעידן שאחרי נתניהו.

נוסף על כך, לדעתי האיחודים נחוצים לצורך יציבות המערכת הפוליטית. זה שנים אני שבה ואומרת, שבמדינת ישראל אין מקום וצורך בריבוי כזה של מפלגות. אין מקום לפינוק שמגלה הבוחר הישראלי שרוצה לבחור בדיוק, אבל בדיוק, את המפלגה שעונה על כל דרישותיו ורצונותיו. בישראל רצוי וראוי שיהיו לא יותר מארבע מפלגות - מרכז ימין, מרכז שמאל, חרדים־דתיים ומפלגה שתייצג את אזרחי ישראל הערבים. זהו. לא צריך יותר מזה. כמו שבארה"ב יש הדמוקרטים והרפובליקנים, ויותר מ־350 מיליון איש מוצאים את מאווייהם באחת משתי המפלגות, יתכבדו 9.5 מיליון תושבי ישראל וימצאו את מקומם באחת מארבע המפלגות הללו.

אנחנו נמצאים בעיצומו של מבצע "עלות השחר". בסיומו, יצטרכו מנהיגינו להתכנס ולנסות לבחון שוב את הדרך המדינית. להסתכל על העמידה האיתנה של אזרחי ישראל, שבה העורף מגלה חסינות מעוררת התפעלות. אבל אם מדברים על שחר של יום חדש, הגיע הזמן לבחון את הדרכים שימנעו שוב ושוב בחינה של איתנות העורף, ולמצוא את הדרכים שנחיה כאן בשלום, גם אם כרגע הוא נראה רחוק ובלתי אפשרי.