אישה ישראלית, מי יידע חייך

"אפילו אני מבקש לשתוק, דינה של נערה אינו מניח לי". כך אמר ה', לפי בראשית רבה, כשחרץ את גורלה של סדום להרס. גורלן של נערות ונשים רבות מופקר בישראל של 2022. לפעמים נדמה שיש מדורים בגיהינום, אבל גורל דומה לכולן. כמה פרשות התפוצצו ברעש גדול בחיינו בשבועות האחרונים: התכתובות של הכדורגלנים עומר אצילי ודור מיכה, בזמנו שחקני מכבי ת"א, שחשף אלמוג בוקר, הוכיחו כי הם ידעו שמדובר בקטינות.ההתארגנות הקבוצתית לקראת הקטינות משאירה טעם רע של סרסור וניצול מיני קבוצתי. פעמיים סימנו מולם קו אדום ערכי: בפעם הראשונה מכבי ת"א שחררה את השחקנים, שחזרו בעונה שעברה לשחק בקבוצות אחרות בישראל, וכעת ההתאחדות לכדורגל קיבלה החלטה שלא לזמן אותם למשחקי הנבחרת. הקבוצות הנוכחיות בוחרות, עד כה, להתעלם.

העיסוק הבולט בפרשה, אולי כתוצאה מזהות המעורבים, השאיר בצל פרשה חמורה ביותר של סרסור בחיילות צעירות בכלא "גלבוע". הפרשה שחשף לירן לוי ב־2018 נתפסה כנון־אישיו תקשורתי במשך זמן רב. למה? אולי כי הפלטפורמה התקשורתית היתה ערוץ 20 דאז, וחלק מהמסגור היה "איך המחבלים פוגעים בבנות שלנו". אולי כי מדובר בצעירות מוחלשות מהפריפריות החברתיות. חלקן נאלצו לצאת במימון המונים כדי לממן הגנה משפטית, טיפול נפשי ודמי קיום בסיסיים. שבע מתלוננות "לא הספיקו" ותיקים נסגרו בפרקליטות בזה אחר זה. רק העדויות האחרונות לאונס הביאו להתייחסות של נשיא המדינה וראש הממשלה. מי שראו איך שב"ס והפרקליטות מגינים על האשמים בפרשה המתמשכת, עדיין סקפטיים לגבי אפשרות שמשהו ישתנה.

בלוד, לעומת זאת, המשטרה ובתי המשפט עבדו בדרך אחרת לחלוטין: לתושבת העיר הוצא צו כניסה בכפייה למקלט לנשים נפגעות אלימות. קשה להבין מדוע המשטרה לא עוצרת את הגברים המאיימים עליה ואת בני משפחתה האלימים, ומבקשת לגזול את חירותה. יש מי שיגידו שהגענו למדור הנמוך מכולם: מדור הנשים הערביות, החשופות לאלימות יותר מכל קבוצה אחרת בחברה הישראלית, בוודאי בעיר עם חולשה חברתית־כלכלית כה גדולה.

בשנים האחרונות רווח ויכוח סביב תשעה באב. האם הגיע הזמן להפסיק לצום? ירושלים הבנויה ותקומת החירות המדינית מהוות שיקול כבד בעד. השאלה נשאלה כבר בימי בית שני, והתשובה האלוהית, בפי הנביא (זכריה ז'), היתה נחרצת - הצום הוא לא בשביל האל. הוא מזכיר מדוע בא החורבן ומה החובה האמיתית של מי שמבקש לזכור אותו ולהפיק לקחים: "מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו. וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם, גֵּר וְעָנִי, אַל־תַּעֲשֹׁקוּ; וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם". גם כשמדובר בנערה המוחלשת, וגם כשמדובר באחותנו המותקפת, זו חובתנו.