לא רק לליכודניקים מגיע

עוד מעט יצביעו המונים במקדימות הליכוד ("הפריימריז") - חגיגה דמוקרטית, לעומת המועמדים הממונים, הלא־נבחרים, במפלגות הדיקטטוריות. אבל כל עוד אין בחירות אזוריות שיבטיחו נציגים ישירים לכל האזרחים, מקדימות הליכוד מוגבלות בהשפעתן הדמוקרטית.

רק בחירות אזוריות יחסלו את תופעת "המפלגות" שאינן אלא תאגידים אלקטורליים בבעלות דיקטטורים, ורק בחירות אזוריות יעצימו את האזרחים כולם. יש גם חסרונות לפריימריז. למשל, הקניית יתרון לא הוגן לעשירים כמו ניר ברקת. אנחנו רוצים שתפיסות וכישורים הם שיקדמו במעלה הפוליטיקה הייצוגית, ולא מקורות מימון, עצמיים או מבעלי הון כלשהם. חיסרון נוסף טמון לכאורה דווקא בפתיחות שבפריימריז. אומרים שהיא עלולה לפתוח שער לגורמים שליליים, מהעולם התחתון למשל. אבל ניסיונות השחתה כאלה אפשר לראות בכל סוגי הדמוקרטיות ובכל השיטות לבחירת מועמדים. כך קרה אצלנו, למשל: בתוך מפא"י של ימי "הוועדה המסדרת" בשנות ה־50, שלא היו בה בחירות מקדימות, ובה פעל והשפיע מרדכי צרפתי, מנהיג עברייני בשכונות הדרום של תל אביב שהיה ידוע בכינויו "מֶנטֶש".

אבל החסרונות האלה, שאפשר למתן אותם, מתגמדים לעומת העצמתם האזרחית החשובה של חברי הליכוד בשיטת הפריימריז. בישראל מתנהל כבר זמן רב מסע לנטרול כוחם של האזרחים כדי להשליט את הפקידות - המשפטנים, הקצינים או הכלכלנים - על ניהול ענייניו של הציבור באמצעות מפלגות דיקטטוריות ונטרול הכנסת והממשלה. זו מגמה שתלטנית, עד כדי רודנית, ובחירות מקדימות כמו בליכוד הן כלי חשוב לפעול נגדה. נכון שהדבר מותנה בכך שהבוחרים ונציגיהם יזהו את טיב האיום השתלטני. אבל התחילה להתפתח מודעות לאיום עוד לפני התביעה שהוגשה נגד נתניהו. והפרופיל הציבורי הגבוה של משפטו ומה שמתגלה בו מגבירים מאוד, כמובן, את המודעות.

יש לקוות שהבחירות המקדימות המתנהלות עכשיו בליכוד יביאו אל הכנסת חברי כנסת נחושים לחולל רפורמות במשפט, ביחסי הרשויות וביכולת הציבור לאכוף את רצונו על שירות המדינה. ובכל זאת, למרות המעלות של הבחירות המקדימות בליכוד, לא די בהן לתיקון המשבר החריף שפקד את הפוליטיקה הייצוגית שלנו. ראשית, בחירות מקדימות מעצימות אזרחים רק במפלגות המוניות, ובישראל יש רק מפלגת המונים אחת - הליכוד. השאר קטנות ממנה בהרבה. הבחירות המקדימות בציונות הדתית ובשתי הצלליות החיוורות של הציונות השמאלית, העבודה ומרצ, אולי מקנות השפעה לחבריהן - אבל הן זעירות לעומת הליכוד, ולכן הן מעצימות אזרחים במידה מעטה בלבד. שנית, גם הליכוד עצמו קטן מדי. הוא קטן יחסית, לעומת מפלגות ההמונים בבריטניה, למשל, או בארה"ב, שנהוג בה רישום עממי רחב מאוד למפלגות. לעומת זאת, חברי הליכוד אינם אלא חלק קטן מבעלי זכות הבחירה לכנסת. בשתי הבעיות האלה נוכל לטפל אם ננהיג בארץ שיטת בחירות אזורית, למען העצמת האזרחים.

בכל מקום שהיא מונהגת, היא יוצרת שתי מפלגות המונים רחבות מאוד, הבוחרות את מועמדיהן באמצעות בחירות מקדימות עממיות. בישראל הן היו נוצרות משני הגושים שכבר התהוו כאן. לצד מועמדיהן, שייבחרו כמעט בכל האזורים, יוכלו להיבחר בריכוזים מובהקים מעט חברי כנסת עצמאים בעלי אופי מגזרי או ייחודי, חרדים או ערבים למשל. אבל גם מפלגות ההמונים יחויבו לכלול נציגים של אותן הקבוצות או המגזרים הקרובים להן (חרדים ודתיים־לאומיים לימין וערבים לשמאל, למשל) ולהתחשב ברצונותיהם, כי אחרת הן יפסידו בבחירות.

לכן בחירות אזוריות הן כלי חשוב לגיבוש ולחיבור בין קבוצות, לעומת בחירות ארציות־יחסיות שמן ההכרח מטפחות פיצול.

רק בחירות אזוריות ישלימו את מהלך הדמוקרטיזציה שהגשים הליכוד. רק הן יכולות לייצב ולחלץ אותנו מהמשבר הפוליטי ולהחזיר את הכוח לאזרחים.