מה יש לך, גברת לוין

כבכל שנה, גם הפעם נערכה בשגרירות ארה"ב בפריז קבלת פנים לכבוד יום הבסטיליה. הנציגה הרשמית של הצבא האמריקני לאירוע הייתה האדמירלית רייצ'ל לוין, שהצטלמה מחויכת וחגיגית כראוי. מעניין שעד 2011 רייצ'ל כלל לא הייתה אדמירלית, ולמעשה היא לא הייתה אפילו רייצ'ל אלא ריצ'רד, יהודי כשר למהדרין שנולד וגדל למשפחה של עורכי דין ורופאים כמו כל יהודי אמריקני הגון.

התמונה הזו היא תפלצת של גיחוך, סליחה. מאחר שכבר אסור לדבר ככה - אני מתנצל בפני הקוראים על השפה, ולהגנתי רק אומר שנולדתי במאה הקודמת. על כל פנים, כשנציג הכוחות המזוינים של האימפריה החזקה בעולם מופיע באירוע ייצוגי כששפתיו משוחות בליפסטיק והוא לובש בגאון חצאית וגרבונים - זה יותר ממגוחך, זה גרוטסקי, זה מקרינג' ברמות.

שתי הבעיות הביטחוניות הגדולות של ארה"ב הן רוסיה תאבת ההתפשטות, והזרוע הצבאית העולמית של האסלאם. כמו שאני מביט בתמונה הזו ומתפלץ, כך האויבים של האימפריה האמריקנית מביטים בה, ואני חושש שהבוז המתעורר למראה התמונה משותף לכל המתבוננים.

אמריקה היא המעצמה החזקה בעולם וצריך לקרות הרבה מאוד כדי שזה ישתנה בקרוב, אבל לתמונה הייצוגית של האדמירלית וה+1 שלה יש משמעות ישירה ועקיפה, הרת גורל עבור כולנו. אם מפקד משמרות המהפכה האיראניים ראה את התמונה הזו, ואני מנחש שהוא ראה, הוא הבין שבמובן מסוים ועמוק הוא כבר ניצח, ואם לא מחר אז מחרתיים.

כנ"ל לגבי הדב הרוסי. ולדימיר פוטין ניצח את ביידן ברגע שמגף רוסי אחד דרך על אדמת אוקראינה והמערב הבליג. אני מכיר את הפרשנויות ואת מפות האינטרסים העדינות, אבל דעתי היא שאין בהתמודדות הזו שום דבר עדין או מורכב. הטבע האנושי לא השתנה באלף השנים האחרונות, הוא רק למד להתחפש. וזה, אגב, אישי על מלא. יותר משזה רוסיה נגד אמריקה, זה ולדימיר פוטין נגד ג'ו ביידן, ופוטין ניצח בנוק־אאוט.

אולי זה הזמן להיזכר בתמונה המרוטשת המפורסמת שבה ולדימיר פוטין רוכב על דב סיבירי כשפלג גופו העליון חשוף, ונשווה אותה לתמונה של האדמירלית. להמשיך? אני לא בטוח שיש צורך. מה שניכר מהתמונה האמריקנית הוא חסרון הדרך, העיוורון, הטריפ האובדני של אמריקה, והכל באדיבות המכונה הפרוגרסיבית העולמית. איכות המטוסים וכמות הדיביזיות של הצבא האמריקני לא יעצרו את התבוסה כאשר חייליו לא יבינו את תפקידם בעולם, ומניה וביה יאבדו את הרצון להילחם. הבריחה מאפגניסטן היתה רק הפרומו.

הסיבה שאני דוחף את אפי לענייניה של ארה"ב היא שאלו יהיו ענייניי בעוד חמש דקות. אין מוזרות מטורללת שפוקדת את אמריקה ולא מגיעה אלינו באיחור אופנתי. מי שלא מאמין שהצבא הישראלי יבזה את עצמו בדיוק בדרך הזו - מוזמן לחכות בסבלנות, אני שם על זה כסף. אני ממליץ בחום לא להתעלם מתחושת הבטן האינסטינקטיבית למראה האדמירלית. הבטן צודקת, חברים, המצב בטטה.