פוליטיקאיות על המוקד

"את לא מתרשמת מהפאוור קאפל שאת וזהבה מייצרות?" נשאלה מרב מיכאלי באחד הראיונות. אמירה מעניינת, שלא מופנית לבצלאל סמוטריץ' ולאיתמר בן גביר, שמסרב להיעתר לחיבוק שמציע לו סמוטריץ'. היא גם לא מופנית למשה גפני, שעומד בראש דגל התורה, שמרכיבה יחד עם אגודת ישראל את יהדות התורה, כשהוא מפזר רמזים על הליכה נפרדת אם חלילה לא יוצב בראש יהדות התורה, אלא הרב גולדקנופף. במקרה שלהם לא מדובר במאבק גברי או בדם רע. את סירובה של מיכאלי להתאחד עם מרצ מכנים "מאבק פמיניסטי". באחד מטורי הפרשנות בסופ"ש העלו סברה שהסירוב נעוץ בעבר, עת נדחתה מיכאלי כשביקשה להצטרף למרצ והעדיפו עיתונאי אחר, ניצן הורוביץ.

הזרם התת־קרקעי שמלווה את כל הפרשנויות הוא שנשים מובלות מאמוציות; שהן לא משתפות פעולה בשל מניעים לא הגיוניים, ולא ממניעים פוליטיים נטו. את בני גנץ וגדעון סער משבחים על האיחוד ביניהם, אף שברור מדוע סער בחר בצעד זה (חשש מאחוז החסימה) ומדוע גנץ הסכים (הצורך בייצוג לימין הממלכתי, שסער הוא נציגו המובהק). את מרב מיכאלי צולבים, ונוח לכל מבקריה להתעלם מן העובדה שחיבור כזה נוסה וכשל, ושאולי הוא הסיבה למצבו הנוכחי של השמאל.

אין מקום להטיל את האחריות למצב הפוליטי על זהבה גלאון או על מיכאלי. תחליט מיכאלי אשר תחליט, יש לבחון את החלטתה בכלים שבהם בוחנים איחודים ופיצולים בפוליטיקה, בלי קשר לזהות המגדרית. מיכאלי הוכיחה חושים פוליטיים חדים עד כה, וראוי לא לדבר עליה רק כעל אישה ש"שערה ארוך ודעתה קצרה".

מן הסתם, מיכאלי מודעת לכך שכל העיניים מופנות אליה. צועקים לה מן היציע - גלי אחריות, והיא עונה - אני דווקא מגלה אחריות. למדתי מן העבר, לא חוזרת על שגיאות קודמיי, ואני פועלת בהתאם לאינטרסים של המפלגה שאני עומדת בראשה.

בגנץ לא מטיחים שלא למד את הלקח, והוא ממשיך להתחבר גם כשלעיתים ברור ששום סופר־גלו לא ידביק ביניהם. לזכותו ייאמר שהוא נושא באחריות וישלם בקלפי אם ההימור ייכשל.

מיכאלי וגם גנץ וסער מקבלים אחריות להחלטותיהם. דווקא מן הצד הפוליטי השני מתנערים מאחריות. אנו עדים באחרונה לבריחה ממחדלים שקרו במשמרת של נבחרי הציבור. לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי - אומר יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, בקשר לבקבוקי השמפניה שנשלחו לאשתו בשקיות שחורות אטומות, וגם להבדיל אלף אלפי הבדלות, בקשר למותם של 45 איש באסון מירון. בעניין מירון אמר שר הבט"פ לשעבר, אמיר אוחנה, את המשפט האלמותי: אני אחראי, אך אחריות אין פירושה אשמה. בעדותו בוועדה אמר נתניהו שצריך לפנות ליועמ"ש. איך אני יכול להיות אחראי למשהו שלא ידעתי? טען בלהט כאילו לא היה אז ראש הממשלה.

הכל התחיל באדם וחוה. הדבר הראשון שאמר אדם כשנשאל מדוע אכל מפרי עץ הדעת - זה לא אני, זו אשתי שפיתתה אותי. וחוה האשימה את הנחש. כולנו משלמים על זה עד היום.