לזכר אורי: הקסם לא נעלם, עד הרגע האחרון

אורי זוהר היה איש מיוחד במינו. אמן רבגוני שהיה גם במאי, גם שחקן וגם קומיקאי - ועשה את הכל בצורה נפלאה. המשפט היפהפה שלו כבדיחה היה תמיד "אני יפה", שעליו חזר שוב ושוב, משפט שתמיד העלה חיוך על פני הסובבים אותו.

הכרתי אותו די מקרוב - לא שהייתי שייך לחבורת לול, אבל כן השתתפתי באחת התוכניות שלה, ושם הכרנו ועבדנו יחד לא מעט. הוא הדריך אותי. עשיתי חיקוי של מרוקאי לוכד עכברים בעיריית תל אביב, עבדנו בצורה של אימפרוביזציה, והוא הצחיק אותי מאוד.

החזרה שלו בתשובה התחילה בחתונה של חברו מרדכי (פופיק) ארנון בירושלים. בחור מירושלים בא אליו, דיבר איתו על הדת וסיפר לו כמה הוא לא יודע על הנושא הזה, וזה הדבר שהדליק אותו. הוא היה אדם סקרן מאוד שרצה לדעת הכל, וככה התחילה הדרך שלו לעבר הדת, לשם עבר ושם נשאר.

למרות התרחקות בינינו, המשכנו לשמור על קשרי חברות, שוחחנו לא מעט וגם דיברנו בהקשרים של עבודה. אני עובד באשכולות, החברה ששומרת על זכויות האמנים המבצעים בישראל, והוא היה מתקשר אלי ושואל אם אני יכול לסייע בהעברת הכספים שהיו מגיעים לו, תמלוגים על דברים שהוא הופיע בהם.

הוא היה איש יקר ומוכשר מאוד, מלך האימפרוביזציות שהיה משופע בכריזמה בלתי רגילה, ועם דבר מותו נעצבתי מאוד.

לפני כשנתיים נפגשנו בפעם האחרונה אצלנו באשכולות. הוא בא לבקר, הצגנו לו את החבר'ה, והקסם שלו וחוש ההומור שלו לא נעלמו. זה משהו שהיה שם כל הזמן ונשאר עד הרגע האחרון. אין אנשים כאלה.

הביאה לאור:מאיה כהן