ברית לימינו: לגלות אחריות לנוצרים הנרדפים

פסח מעלה בי תמיד זיכרונות מתקופת ילדותי בקנדה, שם גדלתי, אז היינו מזכירים תמיד גם את היהודים ברחבי העולם שעדיין אינם חופשיים. באותם הימים, הכוונה הייתה בעיקר ליהודים בבריה"מ, שנשללו מהם הזכויות לעלות לישראל כמו גם החופש לקיים את אמונתם היהודית בחופשיות. צעדות המחאה שבהן השתתפתי עם הוריי למען יהודי בריה"מ וסוריה היו בעלות השפעה מכרעת בעיצוב זהותי היהודית וחיזקו את האחריות שהתעוררה בי ליהודים באשר הם.

האקסיומה שליוותה אותנו אז כהיום, הייתה שתקיפת יהודי אחד כמוה כתקיפת היהודים כולם. הלוגיקה, שעומדת בבסיס הנחה זו פשוטה: כאשר יהודי כלשהו מותקף בגלל עצום היותו יהודי, כל אחד מאיתנו מיד חש "לו הייתי שם, יכולתי לספוג גם". היות והקורבן הותקף לא כאינדיבידואל, אלא כמי שמייצג את היהודים כולם, כל העם הוא שמותקף.

כמובן שמציאות זו אינה נחלת היהודים בלבד. כאשר מותקף אדם החולק עימי זהות ואמונה, ואני יכול לומר בלב שלם שאילו הייתי שם זה יכול היה להיות אני, אני הופך לקורבן גם כן. זהו מבחן הלקמוס של קורבנות קולקטיבית.

בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית ברדיפת הנוצרים. על פי נתוני "Open Doors" (עמותה שלא למטרות רווח העוקבת אחר רדיפת נוצרים ברחבי העולם), 360 מיליון נוצרים חוו בשנת 2021 רדיפה ברמה גבוהה - עלייה של 20 מיליון לעומת 2020, שהיוותה שיא בעצמה. רצח המוני בניגריה, שריפת כנסיות באפגניסטן, חוקים המגבילים את קיום האמונה הנוצרית בצפון קוריאה, כליאה במחנות עבודה בסין הם רק חלק ממציאות שהפכה לדבר שבשגרה עבור נוצרים ברחבי העולם. וזוהי גם בעיה יהודית.

על פי מבחן הקורבנות הקולקטיבית, המסקנה הבלתי נמנעת היא שבעולם של ימנו, התקפה על נוצרים היא התקפה על יהודים. האם יש ספק, שאלו שרצחו נוצרים בשל אמונתם יהרגו כל יהודי שיוכלו לשים עליו את ידם? האם באמת אפשר לחשוב, שמדינות שמונעות או מגבילות ביטויים פומביים של אמונה נוצרית, מקבלות בשלום את היהדות?

ליהודים אמנם קשה לקבל זאת, בהתחשב בהיסטוריה של יחסי הנוצרים לעמנו במשך מאות שנים, אולם המציאות היא שהיום במקום אנטישמיות שצומחת מהעולם הנוצרי, שורשי האנטישמיות בעולם הם גם אנטי-נוצריים. לכן, אנו טועים לחשוב אם אנו מתייחסים לאנטישמיות כתופעה נפרדת מרדיפת הנוצרים ומניעיה.

התנ"ך הוא חלק מכתבי הקודש, עבור היהודים והנוצרים כאחד, והערכים הבסיסיים הכלולים בו הם הבסיס שעליו בנויים עולמנו ואמונתנו, של כולנו. אולם עבור מי שרודפים נוצרים ערכים אלו אינם קדושים, והם לא יהססו לרדוף ולהרוג גם יהודים. לכן, כאמור, התקפות על נוצרים הן התקפות על יהודים.

אל לנו לאפשר לעברה האפל של הכנסייה להעיב על ראיית מציאות זו. הנוצרים אינם רודפים יותר יהודים בשום מקום בעולם, והדוקטרינות הנוצריות בנוגע ליהודים וליהדות התפתחו וצועדות קדימה לקראת קבלה ופיוס מלאים יותר, ברוב זרמי הנצרות. ישראל הפכה במהירות לחברה היחידה במזרח התיכון, שבה לנוצרים אין סיבה לחשוש מעצם היותם נוצרים; ההיסטוריה, מתברר, יוצרת בריתות מפתיעות.

כשבני ישראל עמדו להיכנס לארץ המובטחת הם נצטוו: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י,יט). גם בימים אלה, שבהם עם ישראל שוב חופשי וחזק במולדתו, ציווי היסטורי זה צריך לעורר בנו את הדאגה והאמפתיה למי שאינם בני אומתנו, הזקוקים לתמיכה והצלה מעולם של רדיפה ודיכוי. זהו הלקח, שנחקק בנו בימי מצרים, וזוהי גם התשובה שלנו לאנטישמיות המודרנית בזמננו.

הכותב הוא מנכ"ל המרכז להבנה ושיתוף פעולה בין יהודים לנוצרים (CJCUC) מבית רשת אור תורה סטון