"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בין ירח דבש למשבר, ירדן היא השכן הטוב

גם במשברים וגם בהתחממות היחסים - אין לישראל שותף ביטחוני אמין יותר במרחב שסביבנו מאשר ירדן, וליתר דיוק - ממנגנוני הביטחון והצבא שלה

,עודכן
0השמעה
המלך עבדאללה והנשיא הרצוג בעמאן, לפני כחודש, צילום: רויטרס

בעיצומו של החורף האחרון, היה נדמה כי האביב הקדים להגיע ליחסי ישראל וירדן. שורת ביקורים ופגישות בין המלך עבדאללה לבין בכירים בישראל, שבהם הנשיא הרצוג, ראש הממשלה בנט והשרים גנץ ולפיד, יצרה תחושה מדומה של התחממות. אבל ברגע האמת, משפרצו המהומות בהר הבית, שבה ירדן וחשפה את פרצופה המכוער, עת בכירים בממלכה התחרו ביניהם בניבול פה ובהסתה נגד ישראל.

אלא שכפי שלא היה צריך להתבשם מירח הדבש הקצר - אין גם מה להתרגש מהמשבר התורן. זוהי ירדן וכך תמיד היתה, וזהו הדפוס של מערכת יחסינו עימה מאז ומעולם, אף טרם חתימתו של הסכם השלום בין שתי המדינות באוקטובר 1994.

ולמי שזקוק - הנה תזכורת מן העבר. ערב מלחמת יום הכיפורים הזדעק המלך חוסיין, אביו של המלך עבדאללה, להזהיר את ישראל כי מצרים וסוריה עומדות לפתוח במתקפה נגדה. בישראל, כידוע, איש לא היה מוכן להקשיב לו. מאוחר יותר, משפרצה המלחמה, הקפיד חוסיין לשמור על השקט לאורך גבולו עם ישראל, אבל שיגר את אחת מחטיבות השריון שלו לסייע לסורים. אגב, שלוש שנים קודם לכן, בקיץ 1970, תקפו הסורים את ירדן, אלא שמתקפה זו נבלמה לאחר שישראל העבירה מסר חשאי לדמשק כי אם הסורים לא יסיגו את כוחותיהם מירדן - צה"ל יתקוף אותם.

המציאות ברורה לכל, ולכל הפחות למי שמעוניין לראות אותה לא דרך משקפיים ורודים של טירון פוליטי או מדיני. אין לישראל שותף ביטחוני אמין יותר במרחב שסביבנו מאשר ירדן, וליתר דיוק - יותר ממנגנוני הביטחון והצבא הירדניים. ובה בעת, מעטים יכולים להתחרות בעוינות של דעת הקהל בירדן, הניזונה ומלובה בידי כלי תקשורת ארסיים ופוליטיקאים המפיצים שנאה וקוראים לאלימות.

"ירדן היא פלשתין" היא אמרה המיוחסת לאריאל שרון, אבל האמת שמי שטבע אותה היה עבדאללה הראשון, סבו של המלך חוסיין, כשסיפח את יהודה ושומרון לממלכתו וקבע כי אין פלשתינים, וכי כולם מעתה ירדנים. בעקבותיו הלך, שנים אחר כך, יאסר ערפאת, שביקש להשתלט על ירדן בהיותה חלק מפלשתין.

העבר הזה רודף את הממלכה עד היום, שהרי חלק ניכר מאוכלוסייתה הוא ממוצא פלשתיני. אלא שלאורך השנים, דרכם של הירדנים להתמודד עם מציאות זו היא על ידי שחרור קיטור לכיוונה של ישראל, או יותר נכון - שפיכת שמן על המדורה בתקווה שהקהל יפנה את הזעם על המצוקה הכלכלית, על השחיתות בצמרת ועל היעדרה של הדמוקרטיה לכיוונה של ישראל, ולא לכיוונו של המשטר הירדני מבית.

היחסים עם ירדן הם יחסים של אינטרסים, ביטחוניים ואף כלכליים. יש בהם יתרונות בעלי משקל לישראל, שבראשם היכולת להישען על ירדן כמי שמבטיחה את גבולנו ממזרח למול איום האסלאם הרדיקלי, וכמובן - גם איראן. בה בעת, שיתוף פעולה זה הוא גם אינטרס ביטחוני וקיומי ירדני ראשון במעלה.

לא יזיק להגיב מדי פעם להשתלחויות הירדניות, הרי גם אצלנו צריך לשחרר קיטור. אבל במחשבה שנייה, ספק אם ירדן כה חשובה כפי שהיא מנסה להציג את עצמה, וכל עוד השיירה ממשיכה בדרכה - הכלבים יכולים לנבוח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר