שביל הבריחה מטקס הדלקת המשואות

מסכנה ריטה. שלא באשמתה נקלעה הדיווה של המוזיקה הישראלית לעין הסערה. בניגוד לשניים מחתני פרס ישראל השנה, שעשו מעל ומעבר להוכיח שהם מעל ומעבר לקונצנזוס, ריטה, שתתכבד להדליק משואה, היא הקונצנזוס. הבחירה בה לא קשורה לכך שהיא אהובת הספן (החליפי), ריטה היא נהדרת וראויה לכל האהבה שהיא מקבלת מהציבור. אני מברך אותה ושמח בשמחתה. אלא שהשנה, במחילה, במקום לצפות בטקס הדלקת המשואות, אשב לראות פרק בסדרה שלי.

הציבוריות הישראלית נלקחה בת ערובה. המציאות, שעד לא מזמן היתה חלק בלתי נפרד מחיינו, נדחקה הצידה. פניה של ישראל כפי שהן משווקות על ידי דובריה נראות כשל שחקנית בתיאטרון הקבוקי היפני - מסיכת איפור עבה שעליה מרוח חיוך קבוע. את הפנים שנחבאות מתחת, את הקמטים והדמעות שעליהם מרוחה הפסאדה, איש לא יראה.

בימים אחרים, שלווים יותר, ריטה יכולה היתה להיות הבחירה המושלמת להדלקת המשואה. מדינה שמנמנה אשר יושבת תחת גפנה יכולה להרשות לעצמה רגע אחד של קלילות ונחת. אלא שמדינת ישראל בוערת והקרקע רועדת תחת רגלינו. הבחירה בריטה, אהובה ככל שתהיה, היא אמנם הסחת דעת, אבל האמת היא שלשלטון בישראל לא היתה ברירה. הוא היה חייב לבחור דמות כמו ריטה, כזו שלא תעורר מחלוקת, שהרי מי לידו יתקע שהקואליציה הווירטואלית תשרוד עוד אחת כזו.

הבחירה בדמות אהובה כמו ריטה היא חלק מתהליך גדול יותר. ממשלת ישראל הנוכחית קמה בעקבות תרגיל רמייה פוליטית מדהים, ומרגע שקמה עשו מנהיגיה את כל המאמצים לשדר שהכל בסדר. כך הם אומרים "באנו לעבוד", בשעה שהממשלה משותקת כבר כמה חודשים. אומרים "ממשלה של אנשים נורמליים" - ותושבי ירושלים הנורמליים נתונים בעוצר מפחד המון רצחני.

רק בשבוע האחרון ראינו שתי תופעות שהן חלק מתהליך הסיליקוניזציה שאותו מעבירים אותנו.

לפיד ובנט בסרטון לקראת הפסח מאחלים חג שמח לכל בית ישראל. מדובר בזיוף חובבני. אפילו המיעוט הזניח שעדיין תומך בבנט לא מאמין לצחוק המלאכותי, לפוזה החברה'מנית ולפמיליאריות הישראלית שאותה מזנים שני אלו. אלא שבפועל משדר הסרטון פאניקה ןחוסר ביטחון.

אלא שבנט לא היה בטוח שהסרטון יסחף אחריו את הציבור כמתוכנן, ומכאן ההחלטה לקנות לעמוד הטוויטר שלו אלפי לייקים מזויפים מהודו נראית כמעט הגיונית. זו לא אזוטריה ולא אנקדוטה משעשעת - זהו לב הדברים. בנט מתחבא מהציבור, לא תראו אותו באוויר הפתוח, ואת האהדה שלו הוא קונה מהודים מזויפים, הכל כדי להמשיך לגלגל את הבלוף, להחזיק את הפסאדה מחוברת לאקמו.

להתראות ריטה, להתראות משואות. הטקס השנה בהר הרצל בערב יום העצמאות אינו שלי והוא לא בשבילי, הוא מייצג משהו שכל תא בגופי מתנגד לו. נותר לי רק להתפלל שביום העצמאות הבא כל השקר, הכישלון והצחוקים המזויפים יחלפו כעשן, ואת מקומם יתפסו גאווה ישראלית ואהבה אמיתית, מהלב, ולתפארת מדינת ישראל.