עדנה מאוחרת למורשת ז'בוטינסקי

בשנת 2005 קבעה הכנסת בחוק כי בכל שנה בכ"ט בתמוז (החל היום) תקיים המדינה מגוון אירועים וטקסים לציון זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי. יש בחוק הזה כדי לסמל את השינוי כלפי מי שנחשב לאחד מאבות התנועה הציונית, הוקע בעבר על ידי בני הפלוגתא האידיאולוגיים שלו, ואילו עתה מורשתו זוכה לרהביליטציה מאוחרת אך לא מאוחרת מדי. 

אף על פי שראש הממשלה הראשון, דוד בן־גוריון, יישם חלקים ניכרים מהרעיונות של ז'בוטינסקי, גם אם בלי משים ובהתאם לצורך השעה, בשל היריבות הפוליטית המרה הוא סירב לקיים את צוואתו ולהעלות את עצמותיו ארצה. מי שעשה זאת היה מנהיג אחר, לוי אשכול, שיצר תפנית פוליטית חסרת תקדים בדבר היחס ליריבים האידיאולוגיים מהמחנה השני, וזמן קצר לאחר שמונה לראש ממשלה נתן אישור למימוש הבקשה.

ואולם אין להתכחש לכך שבמשך כמה עשורים נתפס ז'בוטינסקי כסוג של פשיסט, כדיקטטור ובכל מקרה כגורם פוליטי מזיק. שמו הרוסי של ז'בוטינסקי היה ולדימיר, ובן־גוריון - ייתכן שכתולדה של צורך פוליטי אלקטורלי - כינה אותו ולדימיר היטלר. עם זאת, דיון באמת מקיף על האידיאולוגיה הייחודית שאותה היתווה וניסה לקדם - לא התקיים. 

והנה, בשנים האחרונות זוכה ז'בוטינסקי וזוכה משנתו לעדנה חסרת תקדים. דווקא בעיקר מכיוונם של ממשיכי בני הפלוגתא האידיאולוגיים שלו. המחאה החברתית של 2011 והיחסים שהחריפו בין חברי כנסת לבין שופטים בבית המשפט העליון החזירו לקידמת הבמה, נוסף על ז'בוטינסקי, גם את מנחם בגין. פועלם ומשנתם של שני אלו גם יחד נכנסו אל תוך מסגרת דיון רחבה הרבה יותר, אך עדיין לא מקיפה ומכל מקום, מסגרת המעוררת עניין רב. בשנה שעברה, במלאות 72 שנים למותו של ז'בוטינסקי, התכבדה יו"ר מפלגת העבודה ויו"ר האופוזיציה, שלי יחימוביץ', להיות בין הנואמים המרכזיים. דבריה לא הותירו מקום לספק בדבר הייחודיות של ז'בוטינסקי. וכך, לאחר שנים שהשמאל הישראלי הוקיע את שני המנהיגים הללו, הטון והמנגינה השתנו.

ז'בוטינסקי נמדד בצורה עניינית ולכן אין קץ להערכה שלה הוא זוכה. מנהיגת המפלגה הסוציאל־דמוקרטית דיברה עליו בערגה דווקא משום שלא ייצג אג'נדה דוגמטית אלא מגוונת בתחכומה.

 אז נכון, לרוב זוכרים מז'בוטינסקי את חמשת המ"מים ואת "על קיר הברזל", אך אין לשכוח כי הוא היה איש אשכולות. קצרה היריעה מלפרט את כל מה שעשה. הוא היה מחזאי, סופר, משורר, מתרגם ומצביא. די אם נזכיר למשל שבעת המאבק על הנחלת השפה העברית ביישוב היהודי המחודש בארץ הוא היה הראשון להוציא לאור אטלס בעברית, הקים הוצאת ספרים וערך עיתונים. אין לשכוח גם שהקים עם טרומפלדור ובניגוד לדעת רבים את הגדודים העבריים, שלהם חשיבות היסטורית מכרעת. 

כל אלו יחדיו ומעשים יוצאי דופן אחרים יצרו אישיות ציונית מיוחדת וכך ראוי שנזכור אותה - הן מתנגדיו והן תומכיו. 

הכותב הוא חבר הנהלת מכון ז'בוטינסקי טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו