"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דמוקרטיה צבאית

,עודכן

הדמוקרטיה הצעירה שקמה במצרים בעקבות הדחתו של חוסני מובארק עטתה אתמול לבוש חדש - לצד "דמוקרטיה של ההמונים בכיכרות", שהיתה המאפיין הבולט שלה בשנתיים האחרונות, הפכה מאתמול מצרים לדמוקרטיה צבאית, רוצה לומר - דמוקרטיה המתקיימת בחסותו של הצבא ועל פי תכתיביו והוראותיו.

לזכותם של הגנרלים המצרים אפשר לומר כי לא תאוות השלטון היא שהניעה אותם, ולמעשה גם הפעם הם נגררו אחרי האירועים ולא יזמו אותם. קשה להניח כי מפקדיו של הצבא המצרי רוצים באמת ליטול לידיהם את ניהול ענייניה של מצרים ולהפוך לשליטיה. הגנרל א־סיסי וחבריו יודעים כי כל מי שיבוא במקומו של מוחמד מורסי ימצא את עצמו בתוך חודשים ספורים בנעליו ויהפוך כמוהו לשנוא נפשם של ההמונים.

לפני כמה חודשים, כשפיטר מורסי את טנטאווי ומינה את א־סיסי, נראה היה כי הצבא והאחים המוסלמים יוכלו כמו זאב וכבש לחיות יחדיו בדו־קיום. הצבא קיווה כי יוכל לשמור על מעמדו ועל האינטרסים שלו ובתמורה היה נכון להניח למורסי לנהל את העניינים האחרים של המדינה.

אבל המציאות במצרים סבוכה ומורכבת. בעיותיה הכלכליות הן בלתי פתורות, ולצד זאת צריך להזכיר כי דעת הקהל במדינה לא הפנימה עדיין את משמעותה של הדמוקרטיה וסבורה כי פירושה של זו היא החלפת השליט אחת לכמה חודשים בהפגנות רחוב. מנגד, ראה מורסי בבחירתו כנשיא משום אור ירוק לאיסלום של מוסדות המדינה, ובכך הלך צעד אחד רחוק מדי. בראייה לאחור אפשר לומר כי במאבק ההיסטורי בין הצבא לבין האחים המוסלמים, שני הכוחות המאורגנים המשמעותיים היחידים בזירה המצרית, הניח הצבא למורסי להיות הראשון - ולהיכשל ובכך להותיר את הזירה פנויה להתערבות צבאית.

במצרים של היום הצבא הוא המבוגר האחראי היחיד. אבל גם הצבא יודע כי את השד שהוציאה המהפכה המצרית מן הבקבוק לא יהיה אפשר להחזיר בקלות. הצבא הוא שישוב וינווט את דרכה של מצרים, אבל הריבון האמיתי הם ההמונים ברחובות, שברצותם יבחרו ויעלו נשיא חדש וברצותם יפילו אותו. את זה ראוי שא־סיסי יזכור בטרם יפנו נגדו אותם ההמונים המריעים לצבא על שהתערב והציל את מצרים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אייל זיסר

פרופ' אייל זיסר הוא מומחה למזה"ת ואפריקה וסגן הרקטור באוניברסיטת תל אביב

כדאילהכיר