"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ישראל והתפוצות: אחריות ורגישות

,עודכן

קשה לדעת מה יהיה גורל הצעת "חוק היסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי"; יכול להיות שאחת ממפלגות הקואליציה תצליח לשכנע את רה"מ כי מדובר בנושא הקשור בדת ובמדינה, ולכן תוכל להטיל עליו וטו. יכול להיות שזה יהפוך לנושא משברי, ושיוזמי ההצעה יאשימו את כל מתנגדיה בפוסט ציונות, בחוסר פטריוטיות ובהתנערות מיהדותם, ואז ניכנס, כולנו, למאבק מיותר ללא תכלית.

עיקר החוק הוא הפרדה בין יהדותה של המדינה ומשטרה הדמוקרטי, והבהרה כי יהדותה חשובה יותר. זו, אכן, כוונתם המפורשת של המציעים ומדובר, לדעתי, בנזק טהור.

אבל אחד מנזקי המשנה בחוק נוגע דווקא ליחסי ישראל והתפוצות. המנסחים ניסו להעלות על הכתב את הקשר בינינו לבין אחינו בגולה, ועשו זאת בחוסר אחריות משווע ובלי להבין את הרגישות המיוחדת שבהפיכת הקשרים הללו לחלק מחוק יסוד.

אחת הנקודות הבעייתיות ביותר בקשרינו עם התפוצות נוגעת לשאלת אחריותה של ישראל לגורל יהודי העולם; לאחר קום המדינה זה היה נושא לוהט שעמד במוקד ויכוח מר בין ראש הממשלה דאז דוד בן־גוריון לבין מי שנחשב למנהיג היהודי האמריקני בעל העוצמה הגדולה ביותר, ג'ייקוב בלאוסטין, אשר כיהן כיו"ר הוועד היהודי־אמריקני. בן־גוריון דיבר, באופן טבעי, על כך שהמדינה היהודית תהיה אחראית לגורל אחינו היהודים בכל מקום, ובלאוסטין אמר כי אם זו תהיה היומרה הישראלית, תפסיק יהדות אמריקה לסייע למדינה החדשה והענייה משום שטענה כזו תגביר את האנטישמיות ותחזק טענות על נאמנות כפולה. הוא הסביר לבן־גוריון כי אם יידעו שכניו הלא־יהודים כי למדינה זרה אחריות לגורלו, יתבעו ממנו לעזוב לישראל (בטענה כי מי שמדינה אחרת אחראית לו, חש נאמנות ראשונה כלפיה). בן־גוריון הבין, ונאלץ להשלים עם כך ולהיזהר בדיבורו.

עברו יותר מ־60 שנה, והרבה דברים השתנו ביחסי ישראל והתפוצות, אבל הרגישות נותרה. ישראל מעורבת לא מעט בחיי היהודים בעולם, ולעיתים גם מסייעת, מגינה ומצילה, אך אמירה חוקית בהקשר זה היא מביכה, מסירה אחריות מאחרים, ומייצרת ציפיות שלא נוכל לעמוד בהן. משפט המופיע בהצעת החוק אומר: "המדינה תפעל למתן עזרה לבני העם היהודי הנתונים בצרה ובשבי בשל יהדותם". לא פחות ולא יותר.

תארו לעצמכם, למשל, את המקרה הנורא של העיתונאי היהודי־אמריקני דניאל פרל, שהוצא להורג בפקיסטן. אין ספק שהאכזריות כלפיו נבעה מהיותו יהודי. האם החוק המוצע היה מחייב את ישראל לפעול בפקיסטן? האם היה מסיר אחריות מן הממשל האמריקני לנסות לפעול כדי לשחרר את האזרח פרל? אלו סוגיות שאסור להיכנס אליהן בחוק. זה לא חכם ולא אחראי - כמו הצעת החוק כולה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר