שוויון בין טייקוני המסחר לחנויות הקטנות

יותר מששמרו ישראל את השבת בתל אביב, שמרה השבת על קופת בעלי העסקים הגדולים שבה והעשירה אותם. כמה מהם מודים שבמקום "שבת המלכה" הפך יום המנוחה השבועי שלהם ל"שבת המכה", שבה רווחיהם עולים כדי 80 אחוזים ויותר מהפדיון השבועי שלהם.

אין להניח שפסק הדין שניתן אתמול יביא לעצירה מוחלטת של מסחר השבת ב"עיר ללא הפסקה". אך אם ייאכף כראוי, תוך כדי שימוש בכל האמצעים שבארגז הכלים של רשות האכיפה, יהא בו כדי לתרום להקטנת מימדי המסחר בעיר ולהשגת שוויון גדול יותר בין טייקוני המסחר בעיר, בעלי הרשתות, לבין בעלי החנויות הקטנות, שאינם רוצים או יכולים להפעיל את עסקיהם על בסיס 24/7.

כפי שהדגישה המשנה לנשיאה, השופטת נאור, לא מדובר בניסיון לכפייה דתית אלא במילוי תכלית חוק העזר הקיים ובאכיפה ראויה ומשמעותית שלו. המסתובב בעולם יודע שגם בערים מטרופוליטניות גדולות מתל אביב נשמר צביונו של יום המנוחה השבועי, ולתושבי העיר ניתנת מעט מנוחה מהמולתם הסואנת והרועשת של ימות החול.

פסק הדין עושה צדק בעיקר עם העותרים ועם חבריהם, בעלי מכולות קטנות, שמבקשים לנוח מעט מעמל ששת ימי המעשה. כדי להגדיל את רווחיהן מעסיקות רשתות גדולות, עתירות כסף ומשאבים, עובדים בשבת, בדרך כלל משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות, בשכר רעב. תופעה זו, המתרחבת והולכת בעיר העברית הראשונה, כמעט אינה מתירה לבעלי החנויות הקטנות סיכויי הישרדות כלכליים, שלא לדבר על רצונם לבלות מעט עם בני משפחותיהם ולא להיות עבדים לעבודתם.

כפי שציין השופט רובינשטיין, הקנס המגוחך שמוטל כיום על בעלי חנויות הפועלות בשבת הוא לעג לרש, "ישראבלוף ברשות התורה", אינו מרתיע איש ומסכל למעשה את תכלית החוק.

בית המשפט אינו הזירה הנאותה להכרעה בין "יום שישי את יודעת, יש בעיר מסיבה" ו"שבת בבוקר יום יפה, ואמא שותה המון קפה", לבין "יום קדושה לעמך נתת". הכרעה זו צריכה להיות חברתית. אך בית המשפט חייב, וכך עשה אתמול, לעמוד על משמר שלטון החוק ולדאוג שחוקי העזר האוסרים מסחר בשבת לא יהפכו לחוכא ואטלולא, ושתכליתם לא תסוכל כתוצאה מחדלונה של העירייה לאכוף את חוקיה שלה.