הפולמוס הציבורי היה צפוי, כמו במרבית המקרים שבהם עולות הצעות שנוגעות בנימי הרגש האנושי, ובעיקר היהודי־ישראלי. לפי יוזמתה המהפכנית של שרת הבריאות יעל גרמן והמרכז הלאומי להשתלות, יקודם סעיף שיתווסף לחוק ההשתלות, שבמסגרתו יצורף כל ישראלי, שיחדש את רישיון הנהיגה שלו, באופן אוטומטי למאגר החתומים על כרטיס תורם איברים אדי - אלא אם כן יצהיר על סירובו. ובשעה שמילים דוגמת "כפייה", "חוסר דמוקרטיה", "התערבות חסרת רגישות במרחב הפרטי" ועוד נזרקו לחלל האוויר, אני הצלחתי לחשוב בעיקר על חיי האדם שיינצלו, והתייצבתי בצד התומך ביוזמה.
לכל אחד מאיתנו קשה לחשוב על הרגע שבו - חס וחלילה - נעמוד בפני מצב שבו ניאלץ להחליט אם לאפשר להשתמש באיבריו של אהוב ליבנו, כשאולי יש עוד סיכוי קלוש, לדעתנו ולדעת הרופאים, להצילו. היו ניסים בעבר, ועוד יהיו, אולם נושא תרומות האיברים בארץ הוא תחום שראוי לקדם ולדבר עליו בכל זירה אפשרית, ולו רק משום שמדובר בהצלת חיים ובקדושת החיים - הערך העליון ביותר שקיים, בעיקר בדת היהודית.
אין ספק, הסוגיה של הוספת הסעיף המדובר בחוק מעלה שאלות אתיות - למשל, אם לרופאים ולכוחות הכסף האדירים שעומדים מאחוריהם בתחום השתלות האיברים יהיה "כדאי" להציל את חייו של אדם, או שמבחינה כלכלית הוא יהיה "שווה" יותר בתור מי שאיבריו יילקחו ממנו ויושתלו באנשים הזקוקים לכך. בהקשר זה אי אפשר שלא להזכיר מדינות דוגמת סין או מדינות אחרות במזרח אירופה, שבהן תחום סחר האיברים הוא שוק אפל ששווה ביליוני דולרים. אבל מותר לקוות שעדיין אפשר לסמוך על המערכת הרפואית במדינת ישראל ועל האתיקה של רופאיה, גם אם נחשפנו מדי פעם בפעם לרופאים שסרחו, ניצלו וסחרו.
לצד החששות מהסכנה הכרוכה בהגדלת מאגר התורמים כחלק מתקנות מדינה ולא מרצון אנושי טהור, אני סבורה בכל זאת שראוי לקדם חקיקה בנושא השתלת האיברים, ולו רק משום שרבים מהאנשים שאינם חתומים על כרטיס אדי לא עשו זאת עדיין רק בשל חוסר מודעות או בשל בעיה טכנית או ביורוקרטית של עצלות או של חוסר זמן. אנשים רבים מדי, אשר ערים לחשיבות של תרומת איברים ומביעים בכך תמיכה, לא חתמו עדיין על כרטיס אדי רק משום שלא ידעו שכל מה שצריך זה להרים טלפון, או שלא פגשו בזמן זה או אחר בנציג העמותה.
מובן שבמסגרת החקיקה יש להבטיח כי גם מי שצורף למאגר באופן אוטומטי - לא יהיה אפשר להכריח אותו או את משפחתו לתרום איברים, ושכל התהליך ייעשה בשיקול דעת ובזהירות וברגישות הנדרשת. אחרי הכל, לכל אדם זכות על גופו, ובכלל זה איבריו. וכמובן כל החקיקה בנושא צריכה להתנהל בצורה רגישה ושקטה, ולו רק כדי למנוע מקרים עצובים כמו של הכדורגלן אבי כהן ז"ל, שחתם על כרטיס אדי ומשפחתו התנגדה לצוואתו ולא הסכימה לתרום את איבריו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו