יהודי בלארוס: מבריסק לירושלים

כ־25 אלף יהודים, מחצית מתושבי העיר כולה, התגוררו בברסט שבפולין (וכיום בלארוס) ערב מלחמת העולם השנייה. רק 14 מתוכם ניצלו ושבו לעיר אחריה, תועים ומחפשים דרכם בין ההריסות ועיי החורבות של אחת הקהילות המפוארות בתולדות ישראל.

העיר, בריסק בפי תושביה היהודים, ציינה השבוע מלאות 100 שנים להולדתו של מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל וחתן פרס נובל לשלום, בתערוכה שציינה את פועלו ובמופע שהוקדש לזכרו. על הבמה באולם המרכזי של העיר, רקדו ילדות קטנות הורה לצלילי "רד הלילה", והזמרת דורית ראובני שרה כמה משירי המחתרות. זקני בריסק היו בוודאי משפשפים עיניים בתדהמה, כלא מאמינים, לו היו שומעים את "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן" ו"עלי בריקדות" מושרים באולם המרכזי של העיר, ולמשמעם נציג העירייה המקומית מוחא כפיים בהתלהבות.

היה זה סופו של שבוע מלא וגדוש אירועים שנערך בבלארוס במסגרת "לימוד" במדינות חבר העמים. מפעל אדיר זה, פרי יוזמתו של אדם אחד, חיים צ'סלר, גזבר הסוכנות היהודית לשעבר ומראשוני הפעילים למען יהודי מדינות חבר העמים, חוגג השנה את שנתו השביעית.

במשך שבוע התכנסו יותר מ־500 איש, אנשים נשים וטף, ללימוד ולחגיגה גדולה של תרבות וזהות יהודית. בארץ ש־800 אלף יהודיה הובלו למשרפות ולתאי הגזים, לבורות ענק שבהם נורו כמו במטווח ברווזים, התקיימו עשרות הרצאות ומופעים שהיו מלאים עד אפס מקום. גם הדוברים מישראל, ובהם שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין; מייסד ומנהל תיאטרון ה"יידישפיל" שמוליק עצמון; חתן פרס ישראל לתקשורת יעקב אחימאיר; פרופ' רפי ולדן ורעייתו ד"ר צביה ולדן (שחנכה אתר מורשת לכבוד אביה, נשיא המדינה שמעון פרס בעיר הולדתו וישנייבה); המפיק והבמאי בוריס מפציר; והשחקן והזמר ששי קשת, לא יכלו להסתיר את התרגשותם.

במשך שנים היתה יהדות בלארוס מנותקת לחלוטין מתרבותה היהודית. הארץ שהוציאה מתוכה כמה מן הדמויות החשובות ביותר בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל, דוגמת חיים ויצמן, מנחם בגין, שמעון פרס, אליעזר בן יהודה, מארק שאגאל, ר' חיים סולובייצ'יק ובנו ר' יצחק־זאב (ולוול'ה) שייסדו שיטת לימוד חדשה בעולם התורה, ועוד רבים אחרים, היתה לעיי חורבות אחרי המלחמה.

השלטון הקומוניסטי דאג למחות מעל פני האדמה גם את המעט שנותר. בתי קברות יהודיים, חלקם בני מאות שנים, נחרשו והיו למגרשי משחקים ולמרכזי קניות, בתי הכנסת הוסבו לתיאטרונים ואולמות ספורט, ואפילו מצבות הזיכרון הבודדות שהציב יד ושם לזוועה הנוראה דיברו על מותם של "אזרחים סובייטים נאמנים" בלי לציין את מוצאם היהודי.

לאחר עלייתם של רבבות יהודים וצאצאיהם לישראל, מתמודדים אלה שנשארו בבלארוס עם יהודיותם. עד לפני שנים ספורות, לא ידעו רבים מהם דבר על עברם ומורשתם, אך כיום הם מסתובבים בחוצות מינסק, ויטבסק וברסט, כיפה על ראשם ומגן דוד מוזהב על חזם, גאים ביהדותם ובציוניותם, ומבקשים אליהן נתיבים. אירוע דוגמת כנס "לימוד" מחבר אותם מחדש ועשוי להבטיח ש"עוד תימשך השלשלת".