נס, בלי סוכר

לאחר שנתיים וחצי של הכנות יצא אמש לדרך טורניר היורו לנבחרות צעירות בישראל, וכבר לאחר המשחק הראשון של ישראל אפשר לתהות מה לעזאזל הם עשו בזמן הגדול שעמד לרשותם. הנבחרת נראתה רע מאוד - החל בהגנה החדירה, דרך הקישור שלא הצליח להחזיק בכדור וכלה בהתקפה שלא סיכנה. נקודת האור היא שהצלחנו להשיג אחוזי הצלחה נדירים ביחס בין ניסיונות ההבקעה לשערים. השופט היה גיבור המשחק מבחינתנו, עם שורת מתנות שהשאירה אותנו בחיים. פנדל שלא היה, מקרן שלא היתה, בתוספת הרחקה מפוקפקת. מה עוד אפשר לבקש?

גבול דק עובר בין חוצפה חיובית לסתם חוצפה. גיא לוזון נכנס בגדול למשבצת השנייה. ההצהרות שלפיהן הוא לא מכיר את נורבגיה ושהם לא מעניינים אותו היו מבישות. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מיריבה כמו נורבגיה, שלימדה גם את לוזון איך צריכה להיראות נבחרת.

במחצית הראשונה הפערים שנחשפו היו מבהילים. פגשנו נבחרת שעולה עלינו בכל הפרמטרים, כשישראל לא הצליחה להתמודד עם הכוח, המהירות, התנועה והטכניקה של האורחים. רק חוסר דיוק ומזל מנעו מהסקנדינבים יתרון גדול במחצית.

הנבחרת לא ניסתה לשחק כדורגל מסודר. ראינו יכולת אישית ירודה של רוב השחקנים, פערים עצומים בין שחקן לשחקן, הרחקות סתמיות והתגוננות מוחלטת.

ההרכב היה רע. השחקנים שפתחו הם לא הטובים ביותר שיש לנו. הציוות של גולסה באגף היה טעות קשה. אין לו היכולת והמהירות לשחק בעמדה הזאת. גם ניר ביטון איכזב. מואנס דבור ואור ברוך החלש ששיחקו במרכז ההתקפה היו מנותקים משאר חבריהם. בכלל, ברוך מקבל קרדיט גדול למרות שרוב העונה היה פצוע וכששיחק מיעט להבקיע.

תוצאת המחצית עשתה עם הנבחרת חסד גדול, אבל בזכות היתרון המספרי לאחר ההפסקה החבורה של לוזון הצליחה מעט לנשום ולהיות יריב של ממש לנורבגים.

הנבחרת השתפרה מעט בחלק האחרון של המשחק לאחר כניסתם של תורג'מן וזגורי, ששיחקו לעומק ואיימו על השער. שניהם צריכים להיות בהרכב.

גם הניסים, המזל והאיש בשחור לא מנעו מהלוזריות ומהיעדר המשמעת לצוץ ברגע הלא נכון ולהחזיר אותנו למציאות.

כאשר סופגים בדקה האחרונה קשה לשמוח, אבל האמת היא שגם כך התוצאה היא בגדר נס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו