מיהו בעל הכישורים המקצועיים המתאימים להיות אדריכל? האם יש קשר בין ההתאמה למקצוע זה לבין מעמדה של שכונת גילה בירושלים? נשמע תמוה, אך מתברר כי מי שחושב שגילה היא חלק מירושלים (מה שנכון, אגב) לא מתקבל למגמת אדריכלות בבית הספר בצלאל בעיר.
מקרה שהיה: צעירה, תושבת גילה, ביקשה להתקבל למגמת האדריכלות בבצלאל ובראיון הקבלה נשאלה, "האם לדעתך גילה היא בכלל חלק מירושלים?". היא השיבה בחיוב - כנראה התשובה הלא "נכונה" - ומצאה עצמה בחוץ. מן הסתם יכחישו בבצלאל כי תשובתה היא הסיבה לאי קבלתה ויספרו, בוודאי, שהיא פשוט לא מתאימה. אבל קשה שלא לחשוד במניעי הפסילה כאשר בראיון קבלה למוסד, בעת שעמדה מולם צעירה חסרת ניסיון וביטחון, שאלו אותה מי שאמורים לקבוע את עתידה האקדמי והמקצועי את השאלה הפוליטית הבוטה הזאת. תמימות אין פה.
צעירה אחרת, תושבת היישוב הקהילתי רקפת שבגליל, נשאלה בידי ועדת הקבלה של בצלאל מה דעתה על ועדות הקבלה. נגד ההתיישבות היהודית בגליל ובנגב מתקיים מסע הסתה השולל את זכותה של קהילה לבחור את חבריה, תוך כדי סילוף מהותן, תפקידן ואופן פעולתן של ועדות הקבלה. והנה, יושב לו הטריבונל הקובע אם אותה צעירה תוכל להגשים את חלומה האישי, המקצועי והאמנותי ולהיות אדריכלית, ושואל אותה לדעתה על המוסד הקיים ביישוב שלה. היא בוודאי יודעת שוועדות הקבלה הן יעד למתקפות מצד מי שיודעים מה "נכון". אז מה תעשה אותה צעירה? האם היא יודעת שצעירה אחרת, שלא השיבה "נכון" בנוגע לגילה, לא התקבלה ללימודים?
ישראל היא מדינה דמוקרטית הנושאת את דגל החופש האקדמי. אין ניגוד בוטה יותר לחופש הדמוקרטי מטריבונל קומיסרים הממיין את תלמידיו על פי השקפותיהם הפוליטיות, וקובע את עתידם המקצועי על פי התיישרותם לפי צו הפוליטיקלי קורקט.
החופש האקדמי מעודד נון־קונפורמיזם, מחשבה יוצרת, ערעור על מוסכמות, חשיבה מחוץ לקופסה, הפריה אינטלקטואלית ואידיאולוגית המבוססת על ריבוי דעות. והנה, בבצלאל בוחנים את התלמידים אם הם חושבים על פי מה ש"נכון" בעיני המנהלים של המוסד. מי שכבר בראיון הקבלה יודע להשיב את התשובות הנכונות, מן הסתם ייטיב לדקלם אותן לאחר תהליך האינדוקטרינציה שיעבור במוסד, כך שהוא לבטח מתאים למקצוע.
מנהלת בצלאל, אווה אילוז, כתבה מסה ארוכה בגיליון מוסף "הארץ" לפני כשבועיים, שבה התמודדה עם השאלה מדוע הישראלים הם צייתנים כל כך. האמת היא שאפיון הישראלים כצייתנים מנותק מן המציאות עד גיחוך, אולם קשה לאילוז להתמודד עם התופעה של ההתגייסות לצה"ל במוטיבציה גבוהה, ולכן היא בנתה מגדל קלפים פסבדו־פילוסופי ופסבדו־פסיכולוגי על צייתנותם של הישראלים. היא הציגה את הצייתנות הזאת בשלילה מוחלטת. והנה, מתברר שהמוסד שהיא עומדת בראשו מטפח צייתנות וכניעוּת בקרב תלמידיו ועמידה בקריטריון המקצועי של יכולת לדקלם סיסמאות "נכונות".
* * *
מבצלאל נמסר בתגובה לדברים: "כפי שמקובל בכל העולם, בוועדות הקבלה באקדמיות לאמנות ולעיצוב בכלל ובמחלקות ללימודי ארכיטקטורה בפרט, נשאלות שאלות הנוגעות לאקטואליה, ליכולת עיבוד ולניתוח של תנאי חייהם של המועמדים. המועמדות נשאלו שאלות שהיו מופנות באותה מידה לכל מועמד אחר, ומטרתן לבחון יכולת לנתח שאלות חברתיות, פוליטיות ואסתטיות הנוגעות למרקם אדריכלי ואורבני. לצורך העניין, גם מועמד מגבעתיים נשאל לנושא יחסי העיר תל אביב למקום מגוריו.
"במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל לומדים בהצלחה 25 תלמידים שמקום מגוריהם הוא בהתנחלויות ומדובר בשישה אחוזים (25 מתוך 430) - מעט יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית. עובדה זו היא הוכחה ברורה כי לטענות לגבי אפליה על רקע פוליטי אין שחר.
"התלונות המופנות כלפי בצלאל אינן מבוססות על עובדות ונתונים, אלא רק על תלונה של שתי מועמדות שלא התקבלו מתוך 270 מועמדים שהגיעו לשלב זה, ואנו רואים במעשה זה בחזקת 'הפוסל במומו פוסל'. בצלאל רואה בטענות המובאות נגדה ניסיון בוטה ואף מסוכן לפגוע בחופש האקדמי, שמקורו במניעים פוליטיים־דמגוגיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו