נורת אזהרה לארדואן

האם גורלם של 600 עצים, במרכז איסטנבול, הוליד לנו בסוף השבוע "אביב טורקי"? האם כיכר טקסים תהיה לטורקים מה שכיכר תחריר היתה למצרים? מוקדם מאוד לדעת, והסיכוי לתשובה שלילית הוא גדול, אולם ארדואן, שיכור מניצחון בשלוש מערכות בחירות (2002, 2007, 2011), חטף - במהומות הקשות ביותר מאז הפך לראש ממשלה - מהלומה רצינית.

המחאה הגדולה, שבה שותפים כמעט כל הזרמים האידיאולוגיים במדינה, ואשר התפשטה גם לאנקרה, לאיזמיר ולאנטליה, היא נורת אזהרה לארדואן. לא ברור אם אלפי המפגינים יצילו את העצים בפארק גאזי (הסנטרל פארק של איסטנבול) מכריתה, אך הם העניקו לארדואן שיעור במגבלות הכוח. החלום שלו, להפוך ב־2014 לנשיא לאחר רפורמה חוקתית שבה תהפוך טורקיה למשטר נשיאותי, פתאום כבר לא נראה ודאי כמו לפני יום שישי.

כמה אירוני שאותו ארדואן, שנתן למנהיגי ערב שיעורים במוסר בזמן האביב הערבי, מאפשר לכוחות הביטחון שלו לעשות שימוש מופרז בכוח בפיזור הפגנות. זה אותו ארדואן שהמליץ ב־2011 לחברו עד לא מזמן, בשאר אסד, לנקוט עדינות כלפי המפגינים. שר ההסברה הסורי עומרן אל־זועבי, "צדיק" נוסף באזורנו, חס אתמול על העם הטורקי, שאינו ראוי ל"ברבריות" של ארדואן, כדבריו. שמח בשכונה.

זה גם אותו ארדואן שהמליץ לנשיא המצרי מוחמד מורסי לעשות הפרדה בין דת למדינה. אבל אצלו בטורקיה הוא העביר בשבוע שעבר חוק חדש המגביל מכירת אלכוהול, בצעד נוסף שאמור לשנות את פניה של טורקיה ולהשכיח את מקומה של הבירה בטורקיה הכמאליסטית.

טורקיה של ארדואן מתעלמת לחלוטין מהרצונות של חלק נכבד מהאוכלוסייה: חוץ מחוק האלכוהול קרו בטורקיה בתוך ימים עוד כמה אירועים תמוהים: קריאתו של ראש עיריית אנקרה לתושבי עירו "לאמץ התנהגות התואמת את ערכי המוסר", ופסיקת בית משפט טורקי נגד אינטלקטואל ארמני (13 שנות מאסר בעוון פגיעה בנביא מוחמד). כל אלה לא תורמים לתדמית הדמוקרטית של טורקיה. גם חיסול הצבא, מגן הדמוקרטיה, וטיפוח המשטרה בעידן ארדואן מצביעים על כיוון ברור - איסלאמיזציה.

המיזם היוקרתי של ראש עיריית איסטנבול (חברו הגדול של ארדואן) במקום פארק גאזי, הריאה של המטרופולין שבה חיים 17 מיליון תושבים, העניק תירוץ טוב לתושבי איסטנבול לצאת לרחובות. איכות הסביבה הפכה למכנה משותף לרבבות טורקים. הבעיה של ארדואן התעוררה כאשר הקריאות "הצילו את העצים" התחלפו ב"ארדואן תתפטר".

ארדואן דיבר אתמול בנאומו על כך שטורקיה היא דמוקרטיה (כלי התקשורת המקומיים שהתעלמו מהמהומות הוכיחו אמנם את ההפך), מכאן שהוא לא מקבל את עריצות המיעוט. אלא שהמיעוט בטורקיה (49 אחוזים) הוכיח שהוא יודע לצעוק, וכי לא עריצות הרוב היא שמפחידה אותו אלא העריצות של ארדואן. תושבי איסטנבול, אגב, גם הוכיחו לעולם כי פריחה כלכלית בעירם אינה הכל. כסף בלי חירות זה לא מספיק.

טורקיה יציבה חשובה מאוד לאזור, בוודאי בימים טרופים שכאלה. רק זה עוד חסר לוושינגטון המהמרת על הקלף הטורקי בסוריה. בקצב הזה חמינאי יציג עצמו פתאום כמבוגר האחראי.

נ.ב. נכון לכתיבת שורות אלה, ארדואן טרם ביקש סליחה מעמו.