ללכת על חבל דק מול הסורים

ההסלמה שידעו יחסי ישראל וסוריה באה בשעה שבמלחמת האזרחים המתרחשת אצל הסורים החלו כפות המאזניים נוטות לטובתו של בשאר אל־אסד. משטרו של הנשיא הצליח להשיב לעצמו את היוזמה במערכה. כוחותיו הדפו את מתקפות המורדים על הבירה דמשק ועל חלב, העיר השנייה בגודלה במדינה, ובסיוע בעלי בריתו, חיזבאללה, הצליחו גם להשיב לידיהם את השליטה בשורה של אתרי מפתח אסטרטגיים שעליהם ניטשה חודשים ארוכים מערכה כבדה. מתברר אפוא כי ההערכות המלומדות בדבר נפילתו הקרובה של אסד היו טרם זמנן. יתרה מכך, אם תימשך המגמה הנוכחית בסוריה הוא עשוי אף לצאת כשידו על העליונה. 

בהישגיו של אסד בשדה הקרב אין כדי להפתיע אם מביאים בחשבון את התגייסותם הטוטאלית לצידו של בעלי בריתו - רוסיה, איראן וחיזבאללה. לעומתם מגלות מדינות המערב, ובראשן ארה"ב, הססנות וחוסר החלטיות ומסתפקות בהצהרות תמיכה ריקות מתוכן באופוזיציה הסורית המפולגת והמסוכסכת בתוך עצמה.

במצב דברים זה אין פלא שאסד אינו שש לעימות עם ישראל. עימות שכזה עשוי להסיט אותו מן האויב האמיתי הניצב בפניו, המורדים הסורים. אבל על ישראל להביא בחשבון שיכולת האיפוק וההבלגה של בשאר מול מהלכיה אינה בלתי מוגבלת.

בשבועות האחרונים ביקשה ישראל לנצל את חולשתו של בשאר כדי להכתיב לו כללי משחק חדשים שעיקרם וטו ישראלי על העברה של אמצעי לחימה מתקדמים לידי חיזבאללה, ולצד זאת וטו ישראלי על הצטיידותו של הצבא הסורי באמצעי לחימה מתקדמים, דוגמת טילי קרקע־אוויר מדגם S-300. כאמור, מול מהלכיה של ישראל שמר בשאר על איפוק. אבל הנשיא הסורי עשוי להגיע למסקנה כי המשך האיפוק עלול להתפרש בסוריה כחולשה ולהזיק לו יותר מאשר תזיק לו מלחמה כוללת עם שכנתו מדרום.

מישראל נשמעו במהלך השבוע האחרון איומים כי אם יגיב בשאר לפעולות המיוחסות לישראל, הוא ייענה בתגובה ישראלית כואבת עד כדי מיטוט משטרו. אבל פירוש הדבר הוא מלחמה כוללת שבה עשויים הסורים לפגוע, טרם מיטוט המשטר, במטרות בעומק ישראל.

התגובה הסורית אינה חייבת להיות יציאה למלחמה כוללת. בשנתיים האחרונות שבה דמשק ומזהירה כי האש הבוערת בסוריה עלולה להתפשט אל שכנותיה. דמשק לא נטלה אמנם אחריות לירי הפצמ"רים על החרמון בחג השבועות וגם לא על פיגוע הדמים בטורקיה לפני כשבוע, אבל אין להתפלא שדווקא הטורקים מיהרו להגדיר את בשאר כחשוד המיידי והעיקרי בפיגוע הטרור בארצם.

כך או אחרת, למן הרגע הראשון לפרוץ המהפכה בסוריה מתקשה ישראל להחליט אם היא מעוניינת, לצד חיזבאללה ואיראן, בהישארותו של בשאר בשלטון, או שמא פניה דווקא לניצחון התנועות האיסלאמיות שבאופוזיציה. עתה עשויה ישראל למצוא את עצמה נגררת שלא במתכוון למעורבות עמוקה במלחמה בסוריה, עם יכולת להכריע אם הניצחון יהיה לבשאר או לאויביו. אפשר שאין מנוס מללכת על קצה התהום מול המשטר הסורי, אבל ראוי שהדבר ייעשה במחשבה תחילה ולא מתוך הידרדרות בלתי מתוכננת ולא מחושבת מראש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו