שלטון משחית. כל שלטון משחית. מכל סוג, אפילו הדמוקרטיה במיטבה. בבת אחת התברר כי ממשלו של ברק אובאמה הסתיר את האמת באשר לאירועים בשגרירות האמריקנית בבנגאזי. רשות המסים שלו התאנתה לארגוני הימין, שבלטו בביקורתם על הנשיא. גם התביעה הכללית לא טמנה ידה בצלחת והתקינה האזנות סתר לעיתונאים בסוכנות אי.פי.
כאשר הישראלי נתקל ברשות מסים מושחתת (פרשת ג'קי מצא ושולה זקן) ובהאזנה בלתי־חוקית לעיתונאים יריבים ומתחרים (מגיפה מקומית) או בניסיון להסתיר מהציבור את האמת על כישלון ביטחוני, טוחנים באוזניו כאילו דגל שחור מתנוסס מעל מדינתו. זה נכון, אבל הוא אינו בלעדי. העולם רווי בדיקטטורות שנוהגות כך ואינן טורחות אפילו להתנצל, וגם בדמוקרטיות מאכזבות ששליטיהן הנבחרים אינם מתגברים על הפיתוי לחצות את גבול החוק ולהציץ למחנה היריב.
היה יסוד לקוות כי אצל אובאמה הדברים מתנהלים בצורה שונה. הוא הגיע מהמגזר המקופח, מבני המיעוטים, ואמון היטב על שלטון החוק ועליונותו, ומיטיב להבין כמה חייבים דומיו לחוקה האמריקנית ולבלעדיותה. שדבר כזה יקרה דווקא בתקופה שבה הוא מתגורר בבית הלבן? זו בהחלט הפתעה לא נעימה.
הכל נכון והכל מאכזב, לבד מן הנחמה־פורתא, שישראל אינה לבד. כל המשטרים נגועים בפיתוי לעבור על החוק. בכל מקום ובכל זמן, ובכל לשון מתקיימת על פני כדור הארץ מלחמת בני אור בבני חושך. היא בבחינת מלחמת תמיד. המנצחים אינם יכולים לנוח לאורך זמן על זרי הדפנה, והמובסים לעולם אינם מחוסלים אחת ולתמיד.
בני האור חייבים לנהוג לפי הכלל ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל". בני החושך תמיד חוזרים לזירה, הם כעוף החול. מלחמת בני האור בבני החושך תמיד מתנהלת, אבל לא תמיד בעברית. היא אוניברסלית ומתנהלת גם באנגלית ובשאר לשונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו