ראש בראש, עד הסוף

הקריירה המופלאה של ברק בכר כמאמן עברה בשני מקומות עד העונה, קריית שמונה ובאר שבע. במחזור ה־31 שתי הקבוצות הללו הפכו לסופר משמעותיות במאבק האליפות של קבוצתו הנוכחית, מכבי חיפה. ק"ש העניקה לו שלשום קופון נאה כשניצחה את האלופה, אבל מימוש הקופון עבר בטרנר, שם בכר פגש את הקבוצה שהעניקה לו והוא העניק לה את שנותיהם הטובות ביותר.

ב"ש של היום רחוקה שנות אור מזו שאימן בכר בעבר. רוני לוי לא מצא את הדרך לחבר את הקבוצה והשיג ניצחון בלבד בתשעה משחקים. הקבוצה לא מוצאת איזון בין ההגנה להתקפה ונראה שהיא מנסה לפצות על חוסר הרעיונות עם התלהבות ואגרסיביות, מה שלא יכול להחזיק לאורך משחק שלם ונשבר ברגע שיש משבר במשחק.

בכר, שבפלייאוף משתמש בשני מערכים, עלה עם רודריגז כבלם במערך של 3:4:3 כדי לייצר יציבות במרכז ההגנה, לדחוף את לביא קדימה וכמובן להרוויח את היכולות ההתקפיות של מאבוקה מימין כשרודריגז מחפה מאחור.

אז בכר תכנן, האוהדים קיוו לחגוג, אבל המשחק לא זרם לכיוון חיפה. ב"ש התגוננה נכון, הייתה אגרסיבית במרכז וביטלה את התקפת חיפה שנראתה איטית ולחוצה. שער נגיחה נהדר של יחזקאל העלה את ב"ש ליתרון ובכר עבר ל-4:3:3, דחף את רודריגז לקישור והכניס את שרי במקומו עוד לפני המחצית.

חיפה פתחה חזק את המחצית השנייה, לחצה גבוה וניצלה איבוד של ז'וסואה וטעות שיפוט של לירן ליאני, שסידר לה מצב נייח 17 מטר מהשער, שאותו שרי תרגם לשוויון. חיפה ניסתה לנצל את המומנטום כדי להכריע, אבל חילופים נכונים של לוי ומשחק הגנה טוב של באריירו, ויטור ואל חמיד השאירו את שתי הקבוצות כשתאוותן בידן.

יש לנו יופי של פלייאוף, ששום משחק בו הוא לא מובן מאליו. חיפה פספסה הזדמנות לברוח למרחק של שני משחקים ממכבי ת"א ונראה שכל הדרכים מובילות ל־9 בחודש מאי, בבלומפילד, כששתי הגדולות יפגשו לקרב גלדיאטורים, שבו זו שתישאר אחרונה על הרגליים היא זו שתניף את הצלחת בסיום העונה.