צוואתם - להילחם על צדקת הדרך

אברהם שלמה זלמן צורף הי"ד הוא חלל הטרור הראשון. הוא נרצח בשנת תרי"א, 1851, על ידי ערבי במכת חרב, בימים שבהם עסק בתקומת הארץ כאחד מראשי היישוב היהודי. נכדו יואל משה סלומון המשיך אחריו בהרחבת ההתיישבות היהודית.

סרן (מיל') אברהם וולנסקי, נין ונצר למשפחה, המשיך את מעשי ההתיישבות והתקומה עם רעייתו אביטל. יחד הם גואלים גבעה שוממה (עלי ט') בשומרון, מתיישבים בה עם עוד חלוצים צעירים. בדרכם הביתה הם נרצחים על ידי רוצחים ערבים, נצר לרוצחי אברהם שלמה זלמן צורף. קו ישיר עובר בין מעשי הרצח למרות הפרש השנים.

אברהם וולנסקי ורעייתו אביטל וסבו הי"ד הם קורבנות תקומת עמנו בארץ ישראל. מקום כבוד להם בהיכל הנשמות במרומים כמי שנפלו על קידוש השם, העם והמולדת.

כל מי שנהרג מהפגזות האויב או בנסיעה ברחבי הארץ הוא חלל מערכות ישראל. יכול היה האיש לדור בחו"ל. בחירת היהודי לעלות לארץ או לדור בארץ הטובה הזו על סיכוניה היא בחירה מדעת, כולל המחיר שמשלמים פה. לעיתים מחיר חיים, או פציעה. ולכן ראוי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לכלול את אלו שנהרגו ונרצחו על תקומתה, גם אם היו אזרחים.

זו הזדמנות נוספת להעלות דרישה של המשפחות השכולות של הטרור להעביר את הטיפול בנפגעי הטרור למשרד הביטחון, ובכך להפסיק את תחושת האפליה שלהם כאילו קורבנם היה משמעותי פחות. הרי ככל שיש משמעות לקורבן, כך הנחמה גדלה.

בשנים האחרונות מנסים לצייר משוואה חדשה, כאילו אין תוקף ואין מותקף, כאילו אין קורבנות של הטרור הרצחני הערבי אל מול התגוננות ישראלית. די למכבסת המילים שמנסה לייצר משוואה פוסט־מודרנית, שבה כאילו מדובר בסכסוך בנאלי שבו אין צד צודק וצד שאינו צודק. הניסיון להשוואה זו מביא לשלב הבא: האשמה עצמית. משם מגיעים בנקל אל בית הדין הבינלאומי בהאג שהוקם כדי לטפל בפושעים הנאצים ועתה בעיוות מוסרי והיסטורי מאשימים את קורבנות הטרור המתגוננים בפני הטרור.

אין שני צדדים שווים. יש צד צודק וצד שלא צודק. הנה כי כן הקו העובר בין יום השואה ליום הזיכרון והעצמאות עובר בין הנרצחים היהודים לאורך כל הדורות.

כבן לניצולי שואה שבני משפחותיהם עלו בסערה השמיימה במשרפות האויב הנאצי ולא זכו לראות בתקומה (לבד מהוריי, שזכו להיקבר בהר הזיתים ולהשקיף משם על צאצאיהם לוחמים וגואלים את מרחבי ארצנו אהובה), יש לנו משימה. לא לנוח על זרי הדפנה. להילחם על צדקת הדרך. צדקת הדרך של העם היהודי היא תיקון עולם. "וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליו".

ולמשפחות קורבנות התקומה - יש נחמה פורתא. רואים הם נחמה בבניין הארץ, בשיבת ציון, בדיוק לפי הפסוק היהודי שאומרים לאבלי ציון "בבניין הארץ תנוחמו".

הכותב הוא סא"ל (מיל') ויו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור"