מינוי דרעי התקבל בהשלמה - וחבל | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מינוי דרעי התקבל בהשלמה - וחבל

, עודכן

שובו של אריה דרעי לזירה הציבורית מעלה טיעונים עקרוניים הסותרים את המהות האמיתית של המהלך. לכאורה, אילו נבלם בכניסתו מחדש לפוליטיקה היה הדבר עומד בניגוד לתפיסה היהודית כי עד לפרפורי נשימתו האחרונים יכול אדם לחזור בתשובה מחטאיו, וגם בניגוד לתפיסה המערבית כי מי ששילם את חובו לחברה רשאי להתקבל בה כשווה זכויות, ובזרועות פתוחות.

המקרה של דרעי קשה יותר. הוא מעולם לא הודה בהרשעתו בעבירה כה חמורה כקבלת שוחד; והוא מעולם לא סבר כי עליו להתנצל בפני האומה על היד ששלח לקופה הציבורית; ולא השקיע רגע משנות חירותו כדי לחנך ולהורות ל"משיחיי" - התלמידים - כי "ממני תראו וכמותי (לא) תעשו".

בעבר סברתי כי יש ספק אם הפנים והבין שביצע את העבירות שיוחסו לו, אבל לפני כמה שנים הגיע מידע ממקור מעולה, שאין לו נגיעה ועניין אישי לפגוע בדרעי, כי אכן פסיקת בתי המשפט נכונה גם נכונה, והיא רק קצה הקרחון. ספרו של מרדכי (מוטי) גילת, שחשף את הפרשה ב"ידיעות אחרונות" הוא תיאור מדויק של ההתרחשויות. ברור שלא התאנו לו ולא התנכלו לו.

עם מותו של אמנון דנקנר התראיין דרעי והזכיר (נכון) כי בשעתו הפניתי את שימת ליבו לספקותיי. אך כאשר הגיע מידע נוסף, שאינו מוטל בספק כי דרעי קיבל שוחד גם קיבל - דנקנר סירב להתבונן במציאות, ואפילו עלה בידו לשכנע את יוסף (טומי) לפיד לחבור ולהתיידד עם דרעי, שאותו כינה בעבר בשידורים פומביים "גנב". אלה העובדות, וניתן להן פומבי.

בנתונים אלה, ובעוד דרעי סירב להכיר בפשעו, קשה היה לקבל את שובו לזירה הציבורית. עדיף היה שילך לעסקיו הפרטיים ואולי יקדיש מזמנו לחינוך צעירים להתרחק מן השחיתות, אבל הוא דיבר על רצונו ללמוד גמרא אלא שבפועל בערה בו תאוות השלטון. כך גם עלה בידו לחתור תחת אלי ישי ולהדיחו מתפקיד יושב ראש ש"ס.

אפשר לתהות מה ההבדל? מה זה משנה? הן ממילא הוא ח"כ? ועוד יהיה שר? ואיים להתמודד על ראשות עיריית ירושלים? הבעיה אינה בדרעי, אלא בבית הרב עובדיה יוסף. בעיקר בבוחרי ש"ס שאינם קמים על מנהיגיהם ואינם זועקים שיחדלו מלהמליך אותו עליהם. כי זו בושה וחרפה לציבורם ההגון, והן לא אלמן ישראל ויש יושב ראש ש"ס אחר - ישי - שלא נפל בהצלחתו מדרעי. רק שבאווירת ההבנה הרכה לליבם של ההחשודים, בהצלחה של בני החושך להדביק "לא נורא" לעסקני הציבור שסרחו, בשאננות שגרמו היועמ"ש יהודה וינשטיין ומבקר המדינה יוסף שפירא כלפי טוהר המידות במדיניות ההימנעות שלהם, בפסיביות שלהם לנוכח אישי ציבור שהם עבריינים - גם מינויו של דרעי התקבל בהשלמה, וכה חבל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר