"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יום חגו של בנט

,עודכן

התפוקה של יום שלב ההוכחות הראשון במשפט נתניהו היא פוליטית ותעמולתית, לא פלילית. זהו יום חגו של בנט. בא עד מוואלה ומספר שמבית ראש הממשלה ביקשו תחקיר על נפתלי בנט. לאור דברי משפטנים כי התיק המשפטי נגד ראש הממשלה מכיל הרבה חורים, אפשר לטעון שהחקירות עלו מדרגה בזמנו והפכו לתיקים כדי שבכל שלב אפשר יהיה לשחרר לתקשורת חומר משחיר נגד ראש הממשלה.

אבל החדשות המשמעותיות הן שגדעון סער לא המליץ על שום מועמד לראשות הממשלה. זה איתות לכך שניתן למצוא הסדר אשר יאפשר לנתניהו להרכיב ממשלת ימין. בשלב הזה סער מחזיק במפתח לקואליציית ימין ועמדת המיקוח שלו חזקה יותר משל בנט. יש פתרונות שלא דומים להסכם המסורבל בין נתניהו לבני גנץ. אחד שמדברים עליו - ונתניהו לא שלל על הסף - כרוך בציר הזמן, בשינוי מסוים בחוק יסוד: הממשלה, והוא ייתן מענה לשאיפותיהם של בנט וסער

לגדעון סער יש קובלנה מוצדקת כלפי נתניהו, ומוטל על ראש הממשלה למצוא דרך לשבירת הקרח. הוכח כבר שהתמהמהויות מצטברות לשנים. בנט וסער עלולים לגרום לשיתוק שבאופן אוטומטי יעלה לראשות הממשלה בעוד קצת יותר מחצי שנה את גנץ עם סיעה של שמונה מושבים ואידיאולוגיית שמאל.

קודם לכן התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בשאלת שיקולי העריכה של הבעלים של כלי תקשורת כמו שאול אלוביץ'. האם מישהו מעלה בדעתו ששיקולי הבעלים של כלי תקשורת יכולים להגיע לתביעה בבית המשפט במקרה שמדובר בסולצברגר (ה"ניו יורק טיימס"), בשוקן או במוזס? אלא אם כן מדובר בתביעת דיבה. הרי זה רכושם הפרטי.

שיקולים ערכיים ועד מפוקפק

אבל השאלה בימים אלה היא לא אילו לחצים הפעילו מבית ראש הממשלה לפני שמונה שנים על מערכת וואלה, אלא איך מכוננים ממשלה במדינת ישראל. אם הפוליטיקאים הבכירים מושפעים מעדותו המפוקפקת של עד מדינה, ולא מהצורך הלאומי הבוער, אז אנחנו בצרות.

את מה שאפשר ללמוד מעדות אילן ישועה לא נעים לפרסם; זה כרוך בתשלובת הבין־מערכתית בתקשורת הישראלית, הקשורה בכל מיני קשרים בתוכה. לא פחות חשוב, כפי שנחשף בתיק אפי נוה ובפרשת בן כספית, קיימת סימביוזה בין הכתבים החוקרים לבין מערכת האכיפה הכוללת את הפרקליטות, היועץ המשפטי והעיתונאים החוקרים הבכירים. זה הסיפור האמיתי, המפליל את הכוח השלטוני בדרכו להפללת ראש הממשלה.

כך גם הדרך שבה סוכל פרסום דו"ח מבקר המדינה על ועדת הבחירות. במצב נורמלי, אם יש חומר כזה שהמבקר מאשר לפרסמו, אבל חבר כנסת מבית מדרשם של הממסד הביטחוני ושל מפלגת יש עתיד, אלעזר שטרן, חוסם את פרסומו,

העיתונאים היו דורסים אותו. לא במקרה שלנו כאשר הפרסום עלול לפגוע ב"חבר'ה הטובים" כמה ימים לפני הבחירות. במקום זה "החבר הטוב" מוטי גילת מטיל רפש בראש הממשלה ובאנשיו, שרוצים, לטענתו, לתקוף את ועדת הבחירות. הדו"ח הוא על ועדת הבחירות בראשות חנן מלצר.

אחד המתווכים הוותיקים בפוליטיקה הישראלית הזכיר לי כי לפני כ־20 שנה היה מלצר אחד משניים שניהלו את המשא ומתן הקואליציוני מטעם מפלגת העבודה. היום מצטטים ממנו משפטי פסיקה על "שיקולים ערכיים" בעת הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אמנון לורד

בעל טור במגזין

כדאילהכיר