בסדר, תחזרו לחיים. אבל למה לעשות מזה כזה עניין?
,עודכן
זה סיפור על עתירה שהיתה אמורה להיות עוד תלונה מהסוג שמוגש לוועדת הבחירות המרכזית בכל מערכת בחירות. העותרת: עמותת אחריות לאומית, המנוהלת בידי מקורבי אהוד ברק. הנושא: סוגיית החיסונים, העומדת בלב הקרב על קולות הבוחרים. החטא: שימוש פסול בצמד המילים "חוזרים לחיים" בקמפיין הליכוד.
די בטוח שהעתירה המדוברת היתה עוברת את המסלול המוכר: ויכוח ציבורי ואז דחייה/קבלה. אלא שהפעם קפץ לקלחת היועמ"ש מנדלבליט, שקבע בחוות דעת שהעתירה מוצדקת בהחלט, ושעל הליכוד לחדול משימוש בצמד המילים שהס מלהזכיר. אך מה מסתתר באמת מאחורי האיסור הנוקדני? מה עומד מאחורי תל הדקדוקים המשפטיים בנוסח "שימוש בנכסי מדינה" או "חשש מפגיעה במבצע החיסונים הממלכתי"?
ניתן להציע הסברים שונים, להעמיד תזות, לדון בהיבטים השוואתיים בחוקי הבחירות ולגרד ארוכות בראש כדי לנסות למצוא תשובה, אך האמת היא שהתשובה פשוטה: המאמץ להעלים את הסלוגן "חוזרים לחיים" הוא מאמץ להעלים את מה שברור לכל מי שעיניו בראשו - שהישראלים באמת חוזרים לחיים.
מדובר בטיעון שקל להוכיח. כל מה שצריך זה לצאת לרחוב, לשבת בבית קפה, לקנות כרטיס להופעה ולהתבונן בעלייה בצריכה. המציאות של חזרה לחיים מכה במלוא הדרה. הביטו בנהירה למסעדות ולפאבים ובעלייה בהוצאות האזרחים בשבועות האחרונים, והמציאות של חזרה לחיים תכה בכם במלוא הדרה.
אזרח רגיל היה מתפוצץ מאופטימיות; מחבק כל אדם מחוסן, מצחקק על הריחוק החברתי המיושן. אבל יש אנשים שכל הטוב הזה לא עוזר להם. כי אם חוזרים לחיים, הרי מישהו אחראי לכך, ובמקרה יוצא שהמישהו הזה הוא האדם האחרון שרצוי שהציבור יידע מה חלקו בחזרה לחיים - שאגב אינה סותרת ביקורת קשה ומוצדקת על הכישלונות שגם להם אחראי אותו המישהו בדיוק.
במסעם לתייג כל שימוש פוליטי שעושה נתניהו בהצלחותיו כשוחד פוטנציאלי וכל נפנוף בהישגיו כתעמולה אסורה, הפכו גם מילים מסוימות לאסורות. הנימוק המשפטי הוא רק אצטלה ביורוקרטית. זה אובססיבי, ובעיקר ילדותי. אם רק נעצום את העיניים חזק־חזק ונכסה את אוזניו של האזרח, אולי הציבור יחשוב שהחזרה לחיים הזו לא קרתה מעולם, או שזה קורה ממילא בכל העולם.
אבל היא שם, והיא ייחודית ונהדרת, והיא רשומה על שמם של קופות החולים, אנשי הלוגיסטיקה והצוותים הרפואיים. אך גם על שמו של נתניהו; זו עובדה, אף שהיא דוקרת לכמה אנשים כמו מחט של חיסון. להגביל אותה למשטר מילולי מאולץ זה אקט של מרירות, ולזה, כידוע, טרם נמצא חיסון.
