דילמה שאין לה פתרון

מי שהתבונן בפיכחון באביב הערבי ידע כי הוא נושא בכנפיו סערה מבעיתה. ממשלו של חוסני מובארק היה כוחני ומושחת, אבל כמה סכלים בעיני עצמם נתפסים אזרחי המערב, שדימו לראות במפגיני כיכר תחריר את נושאי הרוח הג'פרסונית? כך ממדינה למדינה, מאלג'יריה ותימן ומצרים, ועתה גם לסוריה, אשר המאבק האלים בגבולותיה מתארך כבר כדי מלחמת האזרחים בספרד בשנים 1939-1936.

על המערכה העקובה מדם בסוריה נאמר כבר "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי", והיה מי משרי הממשלה שהזכיר זאת שלשום לרגל כינוס הקבינט המדיני. במאזן הכולל לא ברור מה טוב ממה, עם השליטים לבית אסד ישראל יודעת להתמודד מאז הסכם הפרדת הכוחות שנחתם במאי 1974.

חאפז ובנו בשאר אסד שידרו מסר כפול. מצד אחד הם הקפידו על הפסקת האש ברמת הגולן, ומצד אחר הם היו נשאיו של הנגיף המדיני האיראני, ובעיקר עסקו בהעברת נשק ותחמושת לחיזבאללה. השקט בגולן נקנה במאמץ־יתר מתמיד של ישראל בחזית הלבנון, ובמידה גבוהה אך קבועה של חוסר ודאות. ישראל ידעה כל השנים כי שלטון אסד מפתח נשק כימי ורואה בו "פצצת אטום לעניים", המשמשת מענה לעוצמה הגרעינית שבידי צה"ל. בארץ עקבו אחרי ייצור הנשק ותנועתו, אבל איש לא פיקפק בכך שכאשר תישקף סכנה למשטר, לא יהססו ראשיו לעשות בו שימוש, כפי שאכן אירע במלחמת האזרחים הנוכחית.

כך אירע, ולא פחות מהנזק האל־אנושי שנגרם תוך כדי שימוש בנשק כזה, יש לו תוצאות מדיניות בעייתיות. שכן הותיר את המדיניות האמריקנית עירום ועריה, שהרי התחייבה להגיב בכוח הזרוע על שימוש בגז בשירות הצבא הסורי, אבל בפועל יושבת בחיבוק ידיים ואינה עושה דבר. אך מה החלופה? לתמוך במורדים, שהם הגרועים שבקיצונים האיסלאמיים? וכיצד ייראה ממשלם בהגיעם אל ארמון הנשיאות? ומה עם 14 אלף המחבלים מטעם חיזבאללה שבאו דווקא לעזור לאסד? מי שינצח בסוף בסוריה עלול להשתמש בנשק כימי לא פחות מבשאר אסד ולהקים קשר רציף אל טהרן שייתר את תחנת הממסר בדמשק.

הדוקטרינה הישראלית קבעה כי צה"ל לא יניח להעביר נשק כימי או טילי קרקע־אוויר חדישים מסוריה לחיזבאללה בלבנון, אבל אם המורדים יגברו על אסד הם יחזיקו בכלים אלה על אדמת סוריה בעצמם בלי שיהיה צורך במבצע העברה.

מה עדיף, אפוא, מבחינתה של ישראל? לתקוף את אסד ולעודד את האמריקנים לעשות כן או דווקא לשבת על הגדר ולקוות כי התיקו במלחמת האזרחים בסוריה יתארך ככל האפשר? ואם זו האפשרות המועדפת, מה לנו כי נלין על האמריקנים שאינם מממשים את איומם להגיב בעוצמה צבאית על שימוש בנשק כימי?

הקבינט המדיני־ביטחוני יתכנס פעם אחר פעם, יום אחר יום, לפני ההתנקשות בראש הממשלה הסורי ולאחריה, ותשובה מוסמכת לדילמות לא תהיה בפי שריו. אין, פשוט אין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו