פרשת עמנואל רוזן: הבנות עוד יגיעו למשטרה

כן הן מפחדות. הן חוששות, הן מתלבטות, הן עוצרות את חייהן. הנשים שעל פי החשד נפגעו מינית מידיו של עמנואל רוזן. רבים מפנים אליהן אצבע מאשימה, טוענים נגדן כי הן פחדניות, חלשות. מדוע מעולם לא התלוננו, הרי הן נשות התקשורת שנשים אחרות נושאות אליהן מבט. נשים הנחשבות חזקות, דעתניות. מה הן מפחדות.

אז הן מפחדות. רבות מהן רוצות לא להסתכל לאחור, לא להסתכל על ההווה ולהיות כבר שם, בעתיד, הרחק מהימים האלה כשהכל צף ועולה שוב, פותח צלקות ישנות אצל אחדות, אצל אחרות מדגיש עד כמה עמוקה הצלקת. הן לא אחת, לא שתיים, לא שלוש, הן יותר מ־100 נשים. נשות תקשורת לאורך השנים. והן עוד עשרות נשים, חברות בפייסבוק או באתרים חברתיים שונים. עמנואל רוזן הגיע אל כולן, אחת אחת ולאורך שנים. ועכשיו יש עוד מי שהולך במסדרונות אמצעי התקשורת, או מלהג באתרים החברתיים, ואומר: "לא רואה עבירה פלילית במעשיו של רוזן", "הדברים שעשה הם חיזור לגיטימי", ועוד: "פעילות תא העיתונאיות שותה את דמו של רוזן, זה ציד מכשפות". עם אווירה כזו לא קל לקום ולהעז לפתוח את הפה. אחדות נישאו מאז, הקימו משפחות, הלכו לדרך אחרת. אחרות מפרנסות, עצמאיות, והצעירות בחבורה חוששות לעורן, חוששות למקום עבודתן.

חלקן טוענות כי הן לא מאמינות במשטרה, חוששות לעמוד בפני הרגשה שהן האשמות, שלא ימהרו להאמין להן, שיחקרו אותן עוד ועוד, והן בסך הכל הנפגעות. אז הן פוחדות. הן לא רוצות להגיע לאולם בית המשפט, לעמוד מול חיצי הרעל שישלחו לעברן עורכי דינו של רוזן. יערערו את עדותן, את אמינותן. רבות מהן מנסות לכסות על הצלקת בנפשן ובגופן, ומכסות אותה בשאריות בד שייעלמו. אז הן פוחדות. במקום לאסוף אותן, לתמוך בהן, להודות שמנהלי ערוצים ומערכות תקשורת כשלו בלהגן על נשות התקשורת שלהם לאורך שנים, הם ממשיכים לחשוף אותן לסכנות דומות גם בעתיד.

הימים האלה נגמרו. הבנות אוספות כוח. כל אחת שסיפורה יוצא אל האור מחזקת את האחרת. וכמו שנאמר, "זר אלומות חזק מברזל". סבלנות, תתמכו. הן נלחמות בפחד, והן תצאנה. אחת ועוד אחת תגענה למשטרה ותספרנה את סיפורן. ואז, רק אז, נראה מי פוחד, מי אמיץ, מי אשם.