ביקור האפיפיור בעיראק: מסר של פיוס, רק בלי יהודים

הביקור ההיסטורי של האפיפיור בעיראק, למרות איומי הקורונה והטרור, הוא חלק מהמאמץ המתמשך שלו להביא לפיוס בין הנצרות לבין האסלאם באמצעות הידברות עם מנהיגים דתיים אסלאמיים פרגמטיים, ולהגן בדרך זו על המיעוטים הנוצריים במזרח התיכון. הביקור מרגש את האנושות כולה, וגם אותי, כבת להורים יוצאי ארץ הנהריים.

גורמים רבים בעיראק המשוסעת, שאדמתה רווה את דמם של קורבנות הסכסוכים הדתיים והעדתיים, מקבלים את מסרי הפיוס, השלום, ההתנגדות לטרור והשוויון של מנהיג העולם הנוצרי בזרועות פתוחות. פגישתו עם המנהיג השיעי הבכיר ביותר בעיראק, האייתוללה עלי אל־סיסתאני, בעיר הקדושה נג'ף, נועדה לקדם את מאמציו אלה. זאת, נוכח הפגיעה בנוצרים ובאתריהם הדתיים בעיראק על ידי ארגון דאעש הסוני והמיליציות השיעיות, והחשש שבשל התמעטותם, גורלם יהיה כגורל יהודיה של עיראק.

גולת הכותרת של הביקור היתה הטקס בעתיקות העיר אוּר שבמרכז עיראק, המיוחסת כמקום הולדתו של אברהם אבינו ונחשבת לערש המונותיאיזם על פי היהדות, הנצרות והאסלאם. במרכז הטקס עמדה תפילה משותפת ליד הזיגוראת של אור, המקדש השומרי העתיק במקום, תחת הכותרת "תפילה לבניו ולבנותיו של אברהם". לדברי הוותיקן, גם יהודים הוזמנו להשתתף בתפילה, אך ככל הנראה, יהודים לא נכחו בטקס. בתמונה של האפיפיור על הבמה עם נציגי העדות והדתות נפקד מקומם. בהתייחסות העיראקית לאירוע לא הוזכרו היהודים, שמספרם בעיראק הוא פחות ממספר האצבעות בכף יד אחת. דומה שזהו חלק מהניסיון להעלים באופן מכוון את קיומם ואת התפקיד החשוב שמילאו בהיסטוריה של עיראק. לעומת זאת, בטקס בארביל, בירת האזור הכורדי, השתתפו נציגי היהודים במשרד לענייני דת של ממשלת החבל הכורדי במשלחות הרשמיות שקיבלו את פני האפיפיור.

אפילו רבים מבני עיראק חשים חוסר נוחות נוכח ההתעלמות של הממשלה בבגדד מהיהודים בהקשר לביקור ומבטאים את מורת רוחם ברשתות החברתיות. עומר מוחמד, עיראקי שמתעד את יהודי מוסול, קרא (5 במארס, בראיון לאתר האינטרנט אלגמיינר) לאפיפיור ללחוץ על ממשלת עיראק להכיר במורשת העיראקית הלא מוסלמית, כולל של הקהילה היהודית, ולהגן עליה. לדבריו, "התמונה אינה שלמה בלי להכיר בהיסטוריה היהודית של עיראק".

אי אפשר גם להתעלם מהקשר שבין ביקור זה לבין הסכמי אברהם, שהציבו על סדר היום המוסלמי והערבי את סוגיית הנורמליזציה של הקשרים עם היהודים ועם מדינתם, ישראל. דווקא על רקע זה בולט עוד יותר היעדרם של היהודים מביקור האפיפיור.

במקום זאת, עיראק הרשמית מוחקת את זכרה של הקהילה היהודית, שראשיתה בגלות בבל לאחר חורבן בית ראשון במאה השישית לפני הספירה, לא רק מספרי ההיסטוריה שלה אלא גם פיזית, על ידי הזנחה מתמשכת של מבנים ומוסדות יהודיים, הרס בתי קברות והפיכת אתרי מורשת למסגדים (כך קרה עם קבריהם של הנביא יחזקאל ועזרא הסופר). כיום נותרו על תילם בבגדד רק בית כנסת אחד ובית הקברות החדש, שהוקם לאחר הריסת בית הקברות העתיק שבו נקברו היהודים במשך מאות בשנים, ובו היה גם קבר האחים של אלה שנרצחו בפרעות נגד היהודים ביוני 1941, הפרהוד. בצפון עיראק נשמר קבר הנביא נחום, והוא משוקם בידי ארה"ב והכורדים.

מנגד, יצוינו הקשרים המתפתחים בשנים האחרונות בינינו, צאצאי יהודי בבל, לבין עיראקים החיים בעיראק ומחוצה לה, המעוניינים לבנות עימנו גשרים של שלום וקוראים לביטול השיח הדתי־עדתי בעיראק. הלוואי שעיראק הרשמית היתה מקשיבה להלכי הרוח האלה הרווחים ברחוב העיראקי, ולא לשנאה של המיליציות השיעיות הנתמכות על ידי איראן, המאיימות על שלמותה ויציבותה ולא מאפשרות למסרי הפיוס והשלום באזור לטעת גם בה שורשים.

ציונית פתאל־קופרווסר היא סופרת וחוקרת יהדות בבל