"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שמחת האג? הפלשתינים עוד יתגעגעו לטראמפ

,עודכן

למרות צהלות השמחה שבהן התקבלה ברמאללה החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לפתוח בחקירה נגד ישראל, בפועל החלטה זו וקודמותיה לא קידמו וגם לא יקדמו במילימטר את הפלשתינים לעבר שאיפותיהם, וגם לא ישפרו במאום את מצבה של האוכלוסייה הפלשתינית ביהודה, בשומרון ובעזה.

כזכור, עוד ב־2004 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק כי גדר ההפרדה שהקימה ישראל כדי להגן על תושביה בפני גלי הטרור אינה חוקית, ודרש ממנו לפרקה. גם אז צהלו הפלשתינים, אבל ישראל התעלמה מן ההחלטה והמשיכה בבניית הגדר, שתרמה להורדת סף האלימות הפלשתינית נגד ישראלים.

למרות כישלונות העבר, מוסיפים הפלשתינים להטיל יהבם על החלטות של גופים בינלאומיים שבהם יש להם רוב אוטומטי של נציגי מדינות שבינן לבין צדק, זכויות אדם, חירות ודמוקרטיה אין ולא כלום.

הטקטיקה הפלשתינית ידועה ומוכרת. לאחר שנכשלו בניסיונם לשבור בדרך של אלימות וטרור את כוח הרצון של ישראל, הם מקווים כי מהלכים של חרם תרבותי וכלכלי, לצד החלטות של מוסדות האו"ם, יאלצו את ישראל לרדת על ברכיה. מעבר לכל זה מקננת בקרבם התקווה כי ברגע האמת יפנה הממשל האמריקני נגד ישראל, כפי שעשה ממשל אובאמה בימיו האחרונים בבית הלבן, ויאלצה להיכנע.

אבל דינם של הפלשתינים להתאכזב. התובעת בבית הדין הבינלאומי בהאג מבטאת אולי הלך רוח אנטי־ישראלי נוסח השמאל האירופי, אבל אינה מייצגת את רוח התקופה - לא באפריקה שממנה באה, וגם לא במזרח התיכון. את רוח התקופה היטיבו דווקא לבטא "הסכמי אברהם", שבמסגרתם הבהירו שורה של מדינות ערביות מובילות כי דרך השלום עם ישראל היא הדרך שבה על הערבים ללכת, ולא דרך המאבק שבה מוסיפים הפלשתינים לצעוד ללא תוחלת. גם ממשל ביידן הזדרז להבהיר במסמך עקרונות שפרסם בשבוע שעבר על מדיניות החוץ שלו, כי אין לו כל כוונה לשקוע בבעיות המזרח התיכון, וכי למעט מחויבותו לביטחון ישראל הוא אינו מייחס עוד חשיבות לבעיות אלה.

בסופו של דבר, ימצאו עצמם הפלשתינים לבדם מול ישראל, ועליהם להכריע אם להוסיף לצפות שמישהו אחר יעשה עבורם את העבודה.

ובמחשבה נוספת, הפלשתינים עתידים להתחרט על שדחו את תוכנית המאה של הנשיא טראמפ. זו היתה אמנם רחוקה מלמלא אחר כל דרישותיהם, אך רגליה היו על הקרקע, היא זכתה לתמיכה רחבה בעולם הערבי וישראל קיבלה את תנאיה. אם הפלשתינים היו מקבלים תוכנית זו, הם כבר היו בעיצומו של מהלך של סימון גבולות וקידום ריבונות, גם אם רק על חלק מן השטח שהם תובעים. עתה סביר להניח שפרט לגעגועים לטראמפ, הם יישארו בלא כלום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר