גם דונם אחר דונם הם ריבונות

בדיוק לפני שנה עמדה ישראל בפני מימושו של חלום החלת הריבונות על חלקים גדולים של יהודה ושומרון, בתמיכה אמריקנית ובהסכמה שבשתיקה מצד כמה ממדינות ערב. אלא שישראל בחרה שלא לצעוד בנתיב זה, ובמקום להיקלע לעימות אפשרי עם הפלשתינים ועם הקהילה הבינלאומית, העדיפה לממש רווחים מיידיים, דוגמת "הסכמי אברהם".

מימושו של חלום הריבונות נדחה - או אולי אף "פוספס", כפי שתיאר זאת אריאל כהנא ב"ישראל השבוע", ונראה שעם כניסת ממשל ביידן, יידרש מאמץ אדירים ואולי אף נס כדי לקדמו. על כך לימדו הצהרות מזכיר המדינה החדש, אנטוני בלינקן, שבהן נסוג או למצער הסתייג מן ההכרה שהעניק ממשל טראמפ בריבונותה של ישראל בגולן. הוא הוסיף כי להבדיל מן הנוכחות והשליטה המעשית של ישראל, שבהן תומכת ארה"ב במלוא פה, הרי שאלת הריבונות תצטרך לקבל מענה בדיונים משפטיים ואחרים, לכשתשוב סוריה יום אחד ותעמוד מחדש על רגליה.

אבל מעז יצא מתוק, שהרי בדברים אלו יש ללמד כי גם הממשל האמריקני החדש מכיר במציאות בשטח, בין שברמת הגולן ובין שביהודה ושומרון, ואינו ממהר לפעול לשנותה.

אחרי הכל, לתושבים ביהודה ושומרון הריבונות חשובה כסיסמה וכסמל, וודאי שיש בה כדי לחזק את תחושת הביטחון שלהם. אבל בכל האמור בחיי היום־יום, בקידום בנייה והתיישבות היא אינה מעלה או מורידה. מפעל ההתיישבות היהודית ביו"ש ובגולן קם והתפתח בלא ריבונות ישראלית פורמלית על השטח.

ישראל תיטיב אפוא לעשות אם תשוב אל דרכה של הציונות מאז ומתמיד, דרך של בניית בית אחר בית ויישוב אחר יישוב, בלא להמתין לאישור או להכרה בינלאומית. זו תבוא לאחר שנקבעו עובדות בשטח, ושוב לא ניתן יהיה לשנות את המציאות שיצרה ישראל במעשיה.

כדאי להזכיר שעד לכניסת הנשיא טראמפ לבית הלבן לא הכירה אף מדינה, גם לא ארה"ב, בריבונותה של ישראל על ירושלים - לא על מזרח העיר אבל גם לא על חלקה המערבי. אבל היה זה בן־גוריון שהחליט עוד בדצמבר 1949 להמרות את פי האו"ם, שקבע כזכור כי ירושלים תהפוך לעיר בינלאומית, והורה להעביר את משרדי הממשלה לירושלים. אגב, איש גם לא הכיר בהישגיה הטריטוריאליים של ישראל במלחמת העצמאות, ושנים רבות לאחריה תבעו מדינות רבות, ובהן גם ארה"ב, נסיגה ישראלית אל קווי החלוקה כבסיס לפשרה שתושג עם העולם הערבי. אבל בן־גוריון התעקש על שלו, והסוף ידוע.

מה שחשוב אפוא הוא לא מה יאמרו הגויים אלא מה יעשו היהודים. ועוד לפני כן חשוב להחליט מה בעצם רוצים היהודים? האם נוכחות ושליטה בכל השטח, או רק על גושי התיישבות ואזורים בעלי חשיבות ביטחונית, והאם ישראל מבקשת להעניק אזרחות לתושבים החיים במרחבים אלו או חותרת לפתרון אחר בשיתוף עם ירדן או עם הרשות הפלשתינית.

ובינתיים צריך ללכת להתחסן וצריך להמשיך ולבנות כי דרכה של הציונות ולימים מדינת ישראל היתה תמיד במעשים ולא בהצהרות ודיבורים.