הפילנתרופ הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית

הסופר המפורסם פרנסיס סקוט פיצג'רלד, שכתב את "גטסבי הגדול", אמר פעם לארנסט המינגוויי: "העשירים שונים ממך וממני". הוא אמר את זה בנימה שלילית. מבחינת פיצג'רלד, האמידים ניהלו חיים של מותרות, סיפוקים ואנוכיות.

הגם שפיצג'רלד צדק בתיאורו הכללי של העשירים, הוא טעה לחלוטין בכל הנוגע לשלדון אדלסון. בפרפראזה על פיצג'רלד אפשר לומר: "שלדון לא היה שונה ממך וממני, הוא היה שונה מכל העשירים האחרים".

בעולמו של פיצג'רלד, העשירים עסוקים בנהנתנות, אך בעולמו של שלדון, היה לו אכפת מכל אדם ואדם. בעולמו של פיצג'רלד, העשירים מנהלים חיים אישיים בלתי מתפקדים. בעולמו של שלדון, הוא אהב את אשתו מרים יותר מכל דבר בעולם והעיניים שלו קרנו מגאווה ומהערצה כאשר היה עם ילדיו ונכדיו.

בעולמו של פיצג'רלד, העשירים נטולים כל ערכים. בעולמו של שלדון, מה שהיה חשוב מעל הכל היה המחויבות האינסופית שלו למטרות שהוא ומרים האמינו בהן: חיזוק מדינת ישראל, הגנה על העם היהודי וסיום מגיפת ההתמכרות לסמים.

ההיכרות שלי ושל תמי עם שלדון ומרים החלה רק לפני ארבע שנים, זמן קצר לפני שמוניתי לשגריר ארה"ב בישראל. אבל בארבע השנים האלו היו לנו הרפתקאות ביחד שמספיקות לחיים שלמים. בארבע השנים האלו עבדנו כל כך קשה, והצלחנו, לחזק את היחסים בין ישראל לארה"ב בדרכים חדשות והיסטוריות.

היתה לי הזכות להכיר מקרוב את הערכים של האדלסונים, והם ערכים יוצאים מהכלל: הם מתחילים ומסתיימים במחויבות למשפחה ולשימת הצרכים של האחר מעל צורכיהם. אלו הערכים שפיצג'רלד לא היה מייחס לעשירים, אבל אלו ערכים שהפכו את שלדון לאדם ייחודי כל כך ובעל יכולת כה גדולה לחולל שינויים.

ההיסטוריה תרשום את שלדון אדלסון בתור הפילנתרופ הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית. אבל בני המזל שיצא להם להכיר אותו יזכרו את הלב הענק שלו, את הלב האכפתי ומלא השמחה. הוא היה כה מיוחד ומרשים.

שלדון, אהבתי מאוד לחלוק איתך את פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים, את חשיפת התגליות החדשות בעיר דוד ואת חנוכת בית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל. אבל תמי ואני אהבנו לא פחות את הרגעים שבהם עישנו סיגר בעוד אתה, מרים והילדים שלנו על המרפסת שלך בתל אביב.

איבדנו גיבור אמריקני ענק וגיבור דגול עבור העם היהודי. חסרונך מורגש לי ולתמי היטב.