הקלות הבלתי נסבלת של הזלזול בחיסונים

בשבוע שעבר הודתה נציבת האיחוד האירופי בכשלי מבצע ההתחסנות. כ־18 מיליון מנות חיסון ניתנו עד כה (חיסון ראשון ושני), כאשר 105 מיליון איש הנמנים עם אוכלוסיית הסיכון באיחוד האירופי זקוקים לכ־210 מיליון מנות. בהתחשב בקצב ההסכמים והמשלוחים הצפויים, נראה כי עד סוף חודש מארס תגענה רק כ־100 מיליון מנות. בתרחיש האופטימי ביותר, רק בחודש ספטמבר יהיו בידי מדינות האיחוד מספיק מנות חיסון עבור מחצית מאוכלוסייתן הבוגרת. הכישלון נבע, לדעת המבקרים, מחוסר ההבנה של מצב החירום, עד כדי חוסר תפקוד מתאים במציאות של חיים או מוות, שהוביל לדשדוש בפרוצדורות ביורוקרטיות שעיכבו באופן חמור את ההצטיידות הנדרשת.

הדרמה הזאת לא הודהדה מספיק בארצנו, אולי כי מול המציאות הישראלית היא נראית חמורה שבעתיים. בשעה שמדינות העולם נמצאות בקרבות להשגת חיסונים, תופעה שכבר זכתה לשם "לאומיות חיסונים" המאיימת על תחושת הערבות הגלובלית, בישראל נחתו בתוך שבועות ספורים מספיק חיסונים עבור כלל האוכלוסייה הבוגרת, בזכות קריאה נכונה של המציאות ותגובה מהירה ונחרצת של ראש הממשלה ומשרד הבריאות.

בזמן שבעולם מתנהלת מערכה קשה להבאת המגיפה אל קיצה באמצעות חיסונים שהיד אינה משגת, בישראל הם ניתנים על מגש כסף. אך כל זה נתפס לכל הפחות כעניין של מה בכך. שבועות רבים ויקרים חזינו בניסיונות למסמס את ההיענות להתחסן. תוכניות האקטואליה התחרו זו בזו מי לעומתית יותר כלפי מומחים, מי תיתן במה למתנגדי חיסונים, מי תארח דיונים מופרכים על ניסויים בבני אדם ומי תציג את ההסכמים עם חברות החיסונים בצורה מעוררת חשש רב יותר. בדומה, פעלו לא מעט פוליטיקאים שעד עצם היום הזה לא קראו ולו פעם אחת לציבור להתחסן. גם כשניתנה להם הבמה לכך, הצליחו לכל היותר לחלץ אמירות שאינן מסתייגות מן החיסונים, ולא כאלו שמעודדות אותם.

ואם לא די בכך, ככל שנוקפים הימים עד לבחירות, כך חוזרים ומדגישים בעלי העניין השונים שגורלו של נתניהו תלוי בהצלחת מבצע החיסונים. כלומר, לא מצבם של אזרחי ישראל, לא הסרת עננת המוות והתחלואה הקשה המרחפת מעל ראשיהם, לא פתיחת המסחר והחינוך - אלא נתניהו. ספירת המתים, בד בבד עם אי־עידוד חיסונים, מעולם לא נראתה בוטה ופוליטית כל כך.

בימים האחרונים חלה תפנית נוספת. קרוב ל־80 אחוזים מבני ה־60 ויותר כבר חוסנו בשתי המנות וקרוב ל־90 אחוזים במנה הראשונה, מה שהוביל להיפוך מגמה: בני ה־60 ויותר, שחוסנו כמעט באופן מלא, חולים פחות ומאושפזים פחות משאר האוכלוסייה שטרם התחסנה. החיסון עובד. קבוצה אחת בדרך לצאת מכלל סכנה וקבוצות נוספות בדרך. את המידע הכה משמעותי הזה כבר קשה להסתיר מן הציבור. אבל בהחלט ניתן למהול בתוך העלילה, שהרי לא ייתכן טוב ללא רע. ועל כן, הכותרות מתחלפות, הטיעונים משתנים והפרשנים משננים: אם החיסונים כל כך יעילים, מדוע לא פותחים את המשק? סופרי המתים נאלמו, מתנגדי החיסונים צונזרו. המבצע הצליח? עוברים לדבר על "הכשלים" של פתיחת המשק?