פרופ' שבתאי רוזן היה היועץ המשפטי הראשון של משרד החוץ ונשא בתפקיד זה 19 שנים. במהלך חייו היה פרופ' למשפטים ודיפלומט, ובכל תפקידיו חלם להקים בית דין בינלאומי שתהיה לו סמכות לשפוט בעלי תפקידים שעברו עבירות חמורות במדינות שונות בעולם. נפגשתי איתו לראשונה ב־1986, כמנכ"ל משרד החוץ, ורוזן הסביר כי בית הדין הבינלאומי לצדק דן בעימותים בין מדינות, אך כאשר מדובר בעבריינים אינדיבידואליים אמורה כל מדינה לשפוט את עברייניה, ואסור להסתפק בכך.
לכן, כאשר ביקשו בעלות הברית מייד בתום מלחמת העולם השנייה להעמיד לדין פושעים גרמנים ויפנים, היה עליהן להמציא טריבונלים בינלאומיים (האחד בנירנברג והשני בטוקיו), ולהקים מערכות זמניות של תביעה, סנגוריה ושיפוט. רוזן אמר לי שהעם היהודי חייב להתגייס להקמת מסגרת קבועה, שתהיה לה סמכות לדון יחידים ולהעניש אותם. אין זה מקרה, אמר, שיהודים מן העולם ומישראל היו הדוחפים העיקריים להקמת בית דין שכזה מאז ראשית שנות ה־50.
אמנת בית הדין עברה אינסוף גרסאות, וכל גורם שהיה מעורב בהכנתה היה מטבע הדברים רגיש לנושאים שעלולים היו לפגוע בארצו, וכולם ניסו להבטיח כי "עקבי אכילס" שלהם יהיו מוגנים.
בשנות ה־90 נדמה היה שהושגו ההסכמות, אבל אז דרשו המצרים והסורים כי האמנה תתייחס להעברת אוכלוסיות לשטחים כבושים כאל פשע מלחמה. ברור שכוונתם היתה לפגוע בישראל (אם כי הכוונה במשפט הבינלאומי ב"העברת אוכלוסין" היא להעברה בכפייה אל שטחים כבושים, וגם מי שמתנגד, כמוני, לעצם ההתיישבות בשטחים, אינו יכול לטעון שהמתנחלים נשלחו לשם בכוח). כתוצאה מכך החליטה ישראל להצביע כנגד הנוסח הסופי של האמנה, וכך גם ארה"ב.
חלום חייו של פרופ' רוזן. בית הדין הבינלאומי בהאג // צילום: אי.פי
עד 31 בדצמבר 2000 ניתן היה לאשר את האמנה גם מבלי לאשרר אותה ומבלי לקבל על עצמנו, עדיין, את הוראותיה עד שנחליט לאשררן. הייתי אז שר המשפטים בממשלת ברק, ואמרתי לו שתהיה זו סטירת לחי מצלצלת לעצמנו אם מדינת היהודים לא תאמץ את הקמת בית הדין שהיא לחצה כל כך לייסדו, זאת מתוך הבנה שיש בידינו מספיק כלים משפטיים כדי לעמוד מול האשמות שונות. יתרה מזו - כל מדינה המאשררת את האמנה רשאית לבחור לעצמה סעיף מסוים שבו אי אפשר לתבוע אותה במשך שבע שנים, ויכולנו לנצל זאת.
בישיבת הממשלה ב־31 בדצמבר הוחלט כי ישראל לא תאשר את חוקת בין הדין, אך ביקשתי משר החוץ דאז, שלמה בן עמי, להצטרף אלי ולהוסיף להחלטה כי אם בהמשך היום תודיע ארה"ב על אישור החוקה, תעשה זאת גם ישראל. שעות אחדות מאוחר יותר הודיעה וושינגטון על הצטרפותה. התקשרתי לברק, הוא כינס את הממשלה, וההחלטה נפלה: ישראל הצטרפה לבית הדין הפלילי הבינלאומי. התקשרתי לשבתאי רוזן ואמרתי לו שלוש מילים בלבד: חלום חייך הוגשם.
לא, אדוני ראש הממשלה נתניהו, בית הדין אינו ביטוי ל"אנטישמיות מזוקקת", אלא למלחמה באנטישמיות. החלטת השופטים אינה קובעת שאנחנו פושעי מלחמה, אלא שיש סמכות לתובעת לפתוח בחקירה. ישראל הדמוקרטית והמגינה על עצמה, חזקה מספיק כדי לעמוד מול האשמות.
במקום לראות בכל החלטה משפטית איום קיומי על ישראל, צריך לפעול בחזית אחת עם ארה"ב, ואם תיפתח חקירה - לשתף פעולה עם בית הדין, לארח כאן את מי שיבקש לחקור, ולהסביר את מה שיש לנו להסביר. √ טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
