הגיעה העת ליצירת תוכנית אסטרטגית רחבה למערכת החינוך

מדינת ישראל מעודדת הבאת ילדים לעולם. זהו ערך חברתי ראשון במעלה אצלנו. כך, לדוגמה, מדינת ישראל מממנת טיפולי פוריות בנדיבות שאין לה אח ורע במדינות מערביות אחרות. הדבר משתקף בכך שאנחנו המדינה המובילה בפער ניכר בילודה בין מדינות ה־OECD.

ניתן היה לצפות שערך הילודה ישתקף בחשיבות שאנו כחברה מעניקים לילדים ושהילדים יהיו אוכלוסייה שהמדינה מטפחת ומשקיעה בה. לצערנו לא כך הדבר. זה שנים שאנו רואים כיצד חדרי כיתות הלימוד בישראל מאוכלסים בצפיפות רבה ביחס למדינות מפותחות אחרות. השנה האחרונה היא ממש נקודת קיצון המדגימה עד כמה כמדינה רווחתם וטובתם של ילדינו אינן ניצבות בראש סדר העדיפויות.

בשנה האחרונה ילדים התמודדו עם הוראה מרחוק. למידה כזו במשך שעות ארוכות היא קשה, גם למבוגרים. למידה כזו מרחיבה פערים בחברה בין אלה שיש להם תשתית מתאימה בביתם ומשפחה תומכת לבין אלה שאין להם. הישיבה הממושכת מול מסכים מפחיתה פעילות גופנית ובנוסף מעמתת ילדים עם סוגיות של מראה חיצוני. מכאן שצפויה עלייה הן בהשמנת יתר והן בהפרעות אכילה. ההסתגרות, הירידה באינטראקציות החברתיות ומשך המגיפה מעלים שכיחות של הפרעות חרדה ודכאון. כל אלה כרוכים גם בהפרעות שינה. בזמן שלקורונה יש מספרים שניתן לעקוב אחריהם בתדירות גבוהה, להשלכות הללו על שלומם ובריאותם של ילדים (וגם מבוגרים) אין סטטיסטיקות רציפות ואנו מקבלים עליהם עדויות מסקרים תקופתיים. לכן אלו בעיות שכרגע הן שקטות וחולפות מתחת לרדאר, אך הן אמיתיות ובעלות השלכות ארוכות טווח לדור העתיד שלנו. בכל הגילים ילדים זקוקים לפתח מיומנויות חברתיות ותקשורתיות וצריכים לצאת מביתם לפעילות רוטינית (עליה הם ישמחו לקטר בימים כתיקונם).

תלמידים בגילי חטיבה (כיתות ז'-ט') הם כנראה האוכלוסייה שניזוקה הכי הרבה מהמגיפה. בשנת הלימודים הנוכחית הם היו בבתי הספר את מספר הימים הזעום ביותר (כ־16 ימים). הגל השלישי התאפיין במאומתים רבים יותר בקרב ילדים וצמצם את היתרון שהיה לילדים בני 0־9 שנים בהידבקות בנגיף. לכן, אין בהכרח עדיפות מבחינת התחלואה להשבת ילדים צעירים למסגרות החינוך בהשוואה לנערים ולנערות צעירים, פרט לחזרת הורים למעגל העבודה.

במהלך השנה האחרונה, חבריי מהדסה ומהאוניברסיטה העברית ואני פנינו למקבלי ההחלטות בבקשה לבחון חזרה ללימודים במתווים שבהם קבוצות הלמידה יהיו קטנות, וההוראה תתקיים בכיתות מאווררות, במבני ציבור העומדים ריקים, או באוויר הפתוח. בכל פעם נמסר לנו ששינויים כאלה דורשים הקצאת משאבים ולכן לא ניתן לבצע אותם בזמן קצר. מדינת ישראל יכולה ללמוד מנסיונן של מדינות אחרות בנושא ולמנף את היכולת שלה לחסן תלמידים בני 16 ומעלה ומורים. שנה לאחר תחילת המגיפה, הגיעה העת להושיב יחד את כל הנוגעים בדבר לתכנון תוכנית אסטרטגית רחבה למערכת החינוך שתקנה שגרת חיים עם הוראה פנים־אל־פנים בצד מזעור הסכנה לתחלואה, למען שלומם ורווחתם של ילדי ישראל.