העונה, אין ראויה ממנה

אחרי עשר שנים יבשות מכבי ת"א סוף סוף חוגגת. מה שהרשים יותר מכל במשחק אתמול היה העוצמה של אוהדי מכבי. השינוי האמיתי הגיע מהקהל, שהגיעו בהמוניהם לכל משחק, גם כשהקבוצה לא תמיד סיפקה את הסחורה. לאוהדים יש חלק לא מבוטל באליפות הזאת.

המשחק באמת היה לפרוטוקול כי גם אם מכבי ת"א שיחקה בהילוך נמוך, רמה"ש לא באמת היתה יריבה. הניצחון כאן הוא משני, העובדה שקבוצה ישראלית הביאה 35 אלף אוהדים למשחק ליגה היא אדירה. זה כוח בלתי רגיל שנתן אנרגיות מיוחדות באמת. כל הכבוד להם.

מכבי ניצחה בסופו של דבר משני שערים עצמיים וגם לא שיחקה טוב, אבל מה זה משנה? צלחת האליפות מגיעה לה עבור המאמצים שעשתה כל העונה.

לא היה ספק כמעט לאורך כל העונה שת"א תזכה, אבל היא עשתה כמה טעויות. עומק הכיס של מיטש גולדהאר איפשר להם להחתים בינואר את ערן זהבי ואת ראדה פריצה. מועדון אחר שנופל עם שחקנים יתקשה מאוד להתחזק ככה בינואר. הכיס של גולדהאר נפתח במידה הנכונה והכניס למועדון את הפוש האחרון שהביא את התואר.

הנחישות של מכבי, ובעיקר של כמה שחקנים שהפכו לנכסי צאן ברזל, עשתה את ההבדל. שרן ייני והאופי הנהדר שלו; גל אלברמן השקט והסופר רציני; ואחד השחקנים הטובים והיציבים ביותר בהגנה, איתן טיבי. המבחן של אלירן עטר, אף שיסיים כמלך שערי הליגה, יגיע רק בהמשך. אם יתמיד במגמת ההשתפרות, הוא יגיע רחוק.

23 שערי ליגה ספגה מכבי ת"א, כך שסיפור האליפות כאן לא באמת היה הפתעה.

הצוות המקצועי הזר של מכבי ת"א סבל בהתחלה מהחשדנות של כולם, אבל לא התייחס לשום דבר. לא לאוהדים, לא לאינטרנט ולא לעיתונים. הסחבקיות הישראלית שמוכרת לכולנו דילגה מעליהם, וזה ללא ספק תרם לשקט הנפשי.

זו אליפות יפה, משכנעת, לא תמיד בכדורגל גדול, אבל לא היה ספק מי תיקח כאן את הצלחת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו