הדרך העקיפה יקרה יותר

תמחור וממשלה הם שני מושגים מנוגדים. ממשלה מתמחרת מיזם כמו שעקרת בית מתמחרת עוגה - ההנחה הבסיסית שלה היא שהבית והתנור הם נקודת המוצא, כמו גם הזמן שלה והילדים שמשחקים במטבח וגוזלים מהתפוקה שלה. בקיצור, העלות היא המצרכים ובמקרה הטוב גם תשומות החשמל. ואפרופו חשמל - נסו לברר מהו היקף הסבסוד הממשלתי של חברת החשמל ותיווכחו לדעת עד כמה המשל קרוב לנמשל.

מתקני החברה - אדמות בשווי מיליארדי שקלים, מוחכרים בעלות אפס; עלות אדירה של התערבות פוליטית במינויים בכלל לא נחשבת, תשומות ניהול וכספי ערבות מדינה בוודאי לא מתומחרים... היעדר התמחור הזה תמיד משרת מטרה נעלה: בדרך כלל הוא החסם המבטיח ביותר נגד הפרטות.

הרי כשמפריטים חברה מתחילות להתברר כל העלויות שהמדינה כבר לא מוכנה לשאת בהן וגם אין לה מטרה להצניע, ואז המחיר נעשה אמיתי ו"גבוה" הרבה יותר. הוא לא גבוה כשהוא יונק מתקציב המדינה ומוצא מכיסי האזרחים באופן עקיף, הוא הופך להיות גבוה רק כשהוא קופץ ממנו ישירות לכיסי האזרחים. גם היקף התמיכה בחקלאות סמוי מן העין.

התמיכה תתברר רק כשהסבסוד יהפוך להיות ישיר בלבד - ישירות לחקלאים, ללא כל סבסוד סמוי. ניהול אחראי של המשאבים מחייב יישום העיקרון שנלמד כבר בשנות ה־70 של המאה הקודמת בישראל: סובסידיה לנצרך ולא למצרך.

אם המדינה רוצה לסבסד חקלאות, ובמקרים רבים יש בכך טעם והיגיון רב, היא צריכה לעשות זאת על ידי תמיכה ישירה בחקלאים - מתן תקציבים על כל יחידת תפוקה. סבסוד משאבים, כמו מים, הוא דרך בזבזנית ועקומה המביאה לעיוותים ולא מעודדת תפוקה חקלאית, שהיא בעצם מטרת הסבסוד.

מדהים לגלות שהאזרחים, "השוק", מבינים את העניין טוב יותר מכפי שהנבחרים משערים. עובדה שהאזרחים לא העריכו סבסוד קרקעות בהיקף של מיליארדי שקלים במסגרת "מחיר למשתכן", כפי שאנחנו לא מעריכים כל התערבות ממשלתית ישירה בשוק. רוצים לתמוך בזוגות צעירים בפריפריה? שלחו להם צ'ק לרכישת דירה. רוצים לתמוך בחקלאי? שלמו לו. הכסף יעיל הרבה יותר כשהוא בידי האזרח מאשר בידי הממשלה.