ומה עם המלונות?

כמה הייתי רוצה להצטרף לחגיגת הסכם השמיים הפתוחים, אבל איני יכולה. כביכול, מדובר בהסכם שאמור לעשות חסד עימנו, הצרכנים, כי למעשה, ההסכם יאפשר לחברות תעופה זרות להפעיל קווי טיסה מאירופה לישראל ולהתמודד עם חברות התעופה הישראליות על כיסו של הנוסע הישראלי.

שלא תבינו לא נכון, אני בעד יישום ההסכם ומטרתו, ובעד תחרות, ביטול המונופולים ושיפור המחיר והשירות לצרכן. כמי שכותבת, חיה ונושמת תיירות, אני בעד שתיירות הפנים והתיירות הנכנסת לארץ יצמחו, יעלו ויפרחו כי תיירות, מבחינתי, היא מנוף צמיחה: לכלכלה, למסחר, להסברה. למעשה, תיירות מתקשרת, גם אם לא מרגישים, לכל פן בחיינו האישיים. אבל אני לא יכולה שלא לחוש הסתייגות לנוכח עיתוי ההסכם והדרך שבה הוא נעשה.

אני לא יכולה שלא לתהות אם, כפי שמתכננים שרי הממשלה, אכן בשל המחירים הנמוכים יחלו להגיע לכאן אלפי תיירים מבחוץ, היכן נשכן את כולם? כל מי שמתמצא בתחום התיירות יודע כי יש מחסור עצום במקומות לינה בארץ (כ־15 אלף חדרים נכון ל־2012), ואני לא יכולה שלא לחשוש שמחירי הלינה בארץ, שגם ככה הם שערורייתיים, יאמירו ויפגעו, שוב, בצרכנים הישראלים, שמלכתחילה היו אמורים להרוויח מכל העניין. אגב, גם התיירים שיגיעו לכאן ממדינות זרות לא יסכימו לשלם מחירים כאלה.

הרשתות החברתיות אתמול רעשו. רוב הכותבים סברו שההסכם יגרום דווקא להורדת מחירי הלינה בבתי המלון בארץ, אך אני מתקשה להאמין בכך. בארץ אנחנו נוטים לערוך שינויים מבורכים, אבל כמעט תמיד הם נעשים בתכנון לקוי ובחוסר מחשבה ארוכת טווח, שגורמת לאי הקפדה על הפרטים הקטנים. על שרי הממשלה לתת על כך את הדעת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו