"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דיוקן עצמי עם זקן

,עודכן

כמו מתאגרפים מותשים המגיעים אל הסיבוב ה־12 ואינם יודעים אם עליהם לחבוט ביריב או לחבק אותו, נדמה כי גם זיעת הקורונה מדביקה ומחברת בעל כורחם את שבטי האחים והאחיות של החברה הישראלית. הריקוד האלים והיגע, המתחדש עם צלצול פעמון המגיפה או פעמון הבחירות, מציף בכל פעם סוגיות משפחתיות טעונות. מרפקים מכוונים היטב נשלחים אל הקרובים המזוקנים, חובשי המגבעות השחורות. תרומתם הניכרת לעליית מספר הנדבקים מציפה איבות ישנות וחששות חדשים. הצייתנות הקולקטיבית מעוררת רתיעה, הנאמנות המוחלטת לצווים קדמוניים מעוררת תימהון, חוסר המחויבות לסולידריות חברתית מעורר זעם. ואז, כשסיימנו לשפוך חמתנו אל היהודים המתעקשים לא לדעת ריחוק חברתי מהו, אנחנו מסיימים את הצפייה במהדורת החדשות ועוברים להתענג על פרק נוסף של "שטיסל".

על פער זה יש לשאול: מה הפשט? כיצד ניתן ליישב בין אי הנחת שמעוררת התנהגותם של רבים בחברה החרדית ובין החיבה והעניין שמעוררת סדרת הטלוויזיה, גם בעונתה השלישית, לאותו מגזר מעורר מחלוקת? מדוע אין בהתרפקות על ערכי המשפחתיות והיידישקייט, שאותם משווקים בהצלחה שולם שטיסל וצאצאיו, כדי לרכך את הביקורת המופנית אל נציגיהם החוץ־טלוויזיוניים? האם אין בכוחו של צופה הטלוויזיה הממוצע לפשר בין העולם הפיקטיבי והרומנטי למציאות הרומנטית פחות? ובכן, לא. המציאות שיצרה הקורונה פערה תהומות שקשה לגשר עליהן או לפחות כאלה התובעות את סלילתו של גשר שלום חדש.

תיאורה של החברה החרדית בסדרה "שטיסל" תמיד לקה בחסר. לערכים המכוננים של חברת הלומדים החרדית, דוגמת המחויבות ללימוד תורה ולשימורן של מסגרות קהילתיות ומשפחתיות, נועד בה מקום משני בלבד. האהבה הרומנטית תפסה בה נתח עלילה גדול פי כמה מכל אהבת אל, והאנרגיות האנושיות השמורות לאמונה הומרו בה בדחף בלתי נשלט למצוינות אמנותית. אותה ישות קלריקלית חתומת פנים ומרובת מנדטים, הנראית כמשועבדת לפסיקתם של רבנים קשישים, הוחלפה בסדרה בגלריית יחידים הנאמנים, קודם כל, לצו מצפונם וליבם. המסורת אינה מוצגת כמי שמדריכה את צעדיהם של הגיבורים, נון־קונפורמיסטים מבחירה או מהכרח, אלא כמי שמסרבלת אותם. גבולות חברתיים ועדתיים מסורתיים נמוגים לנוכח רצונם של הגיבורים להגשים את מאווייהם האינדיבידואליים, ובמילים אחרות: לא את ערכיהם של לומדי הגמרא באה הסדרה לאשר, אלא דווקא את ערכינו, הצופים בה מבעד למסך המחשב והטלוויזיה.

"שטיסל" אינה מתמודדת עם אתגר תיווכו של האתוס החרדי עבור מי שאינם נמנים עם שורותיו. אורחותיו של המגזר שמנגד לא זוכים בה לפענוח, וכתוצאה מכך, ערכיו של המגזר הצופה בה לא נתונים תחת איום ממשי. לא אשנב סקרני אל פניו של "האחר" היא מציעה, אלא דיוקן עצמי עם זקן מודבק. ובדיוק ברגע שבו אנו נוטים לאמץ אל ליבנו את הגרסה הנוחה לעיכול של המסורת היהודית, וללגום עם אחינו האבודים כוס יי"ש עם זנב דג מלוח, מגיע פוש חדשותי המדווח על עוד חתונה המונית או תלמוד תורה פתוח, והמציאות המתסכלת הופכת מחדש את החיבוק לאגרוף. כנראה אין מנוס מהמשך תהליך הליבון ההדדי. חסדי ה'.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר