"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המורשת נעלמה יחד עם הפודיום הגנוב

,עודכן

הנשיא טראמפ יורד מהבמה קטן ומושפל. הוא הפסיד את הנשיאות לאחר קדנציה אחת בלבד, גרם לאובדן הרוב הרפובליקני בסנאט, ועשרה מחברי מפלגתו הצביעו בעד הדחתו. מיץ' מקונל, אחד מתומכיו הבולטים, התנער ממנו בפומבי והפנה כלפיו אצבע מאשימה כמי שאחראי למהומות ולפריצה לבניין הקפיטול. מייק פנס, סגנו הנאמן, התייצב מולו ולא אפשר לו להפוך את החוקה והדמוקרטיה האמריקנית לבדיחה.

ציוציו המכוערים והאלימים נחסמו, אין ולו רשת חברתית אחת שנותנת לו במה. חברות ותאגידים הודיעו שלא יתרמו למי שיבחר בצד שלו ויטען שתוצאות הבחירות אינן חוקיות. חברת דומיניון, שאותה הכתים בתיאוריות קונספירציה מופרכות, מנהלת קרב משפטי על שמה הטוב וכבר הביאה לכך שרשתות פוקס וניוזמקס יתנצלו בפניה מבלי אפילו שתסיר את התביעות. המהלך האחרון שלו כנשיא ארה"ב יהיה להחרים את טקס ההשבעה של ג'ו ביידן, כמו ילד נעלב שלא מסוגל להתמודד עם המציאות.

זהו, זה מה שנשאר מארבע שנות כהונה. במקום מורשת מפוארת, הנשיא טראמפ משאיר אחריו אדמה חרוכה. הוא יכול היה להיזכר כמי שהוביל מהלכים כלכליים ומדיניים, אבל במקום זה הוא ייזכר כמי שהוביל לכך שהמון זועם השתולל ואיים על חייהם של פוליטיקאים, עיתונאים, אנשי משטרה ואנשי השירות החשאי. רוזוולט הוא הניו דיל, אובאמה הוא אובאמה קייר, טראמפ הוא איש עם קרניים ועוד אחד שגונב פודיום ומעמיד אותו למכירה באי־ביי.

יש משהו בלתי נתפס בעובדה שאדם שהגיע לעמדת האיש החזק בעולם מוצא עצמו, בסוף הקדנציה שלו, דחוי ומודר. התפקיד, המעמד, הם נותנים לך תמיכה והגנה ומעניקים לך הילה. אבל השאלה היא תמיד מה קורה ביום שאחרי, ברגע שבו גלימת הפוזיציה נושרת ואתה "לשעבר". מה נותר ממך באותו רגע. מה מהכבוד וההדר שבאו עם התואר ממשיך איתך הלאה.

במקרה של הנשיא היוצא, מעט מאוד. הוא לא הנשיא שעל שמו ייקראו מכוני מחקר, גם לא ספריות. בארה"ב יש 91 בתי ספר ציבוריים ע"ש הנשיא קנדי, 73 ע"ש תומס ג'פרסון, 13 ע"ש אובאמה ואפילו שניים ע"ש הנשיא ניקסון. ספק אם יהיה ולו בית ספר ציבורי אחד שייקרא דונאלד טראמפ.

וזה לא מפני שהוא לא עשה גם כמה דברים טובים במהלך הקדנציה שלו. זה פשוט מפני שההסתה, השנאה והאלימות שהוא זרע בכל מקום טשטשו כל יכולת לראות משהו אחר. אתה יכול להוביל את המזרח התיכון למקום נהדר עד מחרתיים. זה לא שווה שום דבר אם אתה פוגע בנכים ובמהגרים, אין לזה שום ערך אם בשאר הזמן אתה מזהם את השיח, בועט ברגל גסה בכל ערך וקורע את החברה מבפנים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר