"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לחשב מסלול מחדש

,עודכן

ההפגנה והעימותים סביב ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בנצרת, העיר הערבית הגדולה בישראל, לא היו נעימים למראה, ובמידה רבה - גם העבירו מסר שלילי מאזרחי ישראל הערבים ליהודים.

כמה מאות מפגינים, המייצגים אג'נדות פוליטיות המתחרות ביניהן בשאלה מי מיליטנטית יותר בהתנגדותה לראש הממשלה, הגיעו למחות - וזו זכותם, כמובן. אבל כשמיליוני אזרחים יהודים, כולל אלה שאינם נמנים עם תומכי נתניהו, מתבוננים בתמונות, הם נזכרים אולי גם בהתנגדות חברי הכנסת הערבים להסכמי אברהם. יד אחת מושטת, ושוב היד השנייה אינה עונה.

אפשר להתווכח על תזמון הביקור, וגם לבקר חלק מהמסרים שהועברו מסביבתו הפוליטית של ראש הממשלה, אולם לא רק שאסור למנוע ביקור של ראש ממשלה, אלא שיש לעודד ואף לדרוש את הגעתו של ראש הממשלה לכמה שיותר יישובים ערביים בישראל. ראש הממשלה נתניהו צריך גם לדרוש משריו ואף לחייבם לבקר בכל היישובים הערביים, על מנת להבין טוב יותר את השטח ולהעלות נושאים בוערים בישיבות הממשלה, שרק היא יכולה לקבל את ההחלטות ולהשפיע.

בניגוד לעמדת המפלגות הערביות, שבראשן עומדים חברי כנסת עם אינטרסים פוליטיים מובהקים משלהם - רבים בציבור הערבי, ובמיוחד ראשי הרשויות, מקבלים בברכה את ביקורו ראש הממשלה בנצרת. לא פלא שראש עיריית אום אל־פחם, ד"ר סמיר מחאמיד, מיהר לשגר אחרי הביקור בנצרת מכתב לראש הממשלה, והזמינו להגיע לביקור גם אצלו, ולהוציא לדרך את תוכנית המאבק בפשיעה מהעיר אום אל־פחם, שכבר שנים מדממת מאלימות ופשיעה, עמדה שללא ספק מתאפיינת בחוכמה ובאומץ לא מבוטלים.

במשך עשרות שנים לא דובר בהקשר הפוליטי הישראלי על החברה הערבית, על המצביעים הערבים ועל הכוח האלקטורלי - כמו שמדובר בתקופה האחרונה. טמונה כאן הזדמנות פז שיש לנצל עד תום, וביקורו של נתניהו צריך להפוך להרגל מסורתי וקבוע, ולא רק בתקופת בחירות. גם אם קיימים פערים אידיאולוגיים, וככל שהם גדולים - לא ניתן לנתק קשר עם ראש הממשלה, ויש לברכו על כל ביקור ביישוב ערבי.

אזרחי ישראל הערבים לא יהיו ציוניים מחר בבוקר, וגם לא יצטרפו לתנועה למען ארץ ישראל השלמה. אולם הם צמאים ומחפשים את אותו המנהיג, המשפיע, שידבר איתם בגובה העיניים, שיכבד אותם, וכן יגיע אליהם, ישמע ויקשיב לנושאים הבוערים והנושאים ש"הורגים" אותם. עד לשנת 2000, מי שביקרו ביישובים הערביים היו מנהיגי השמאל, שהופיעו, הבטיחו, קיבלו קולות ונעלמו, וזה לא מפליא שמצב היישובים הערביים נמצא איפה שהוא נמצא היום.

לפחות בטווח הנראה לעין - הימין נשאר בשלטון, מה שיחייב את המנהיגות הערבית לחשב מסלול מחדש. זה לא אומר שהם צריכים לרוץ עם ארגזים להתפקד למפלגות הימין, אך עליהם לחשוב כיצד יוכלו להגיע למצב של שיתוף פעולה פוליטי ומשמעותי, למען שני מיליון האזרחים שהם מייצגים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר