לחשב מסלול מחדש

ההפגנה והעימותים סביב ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בנצרת, העיר הערבית הגדולה בישראל, לא היו נעימים למראה, ובמידה רבה - גם העבירו מסר שלילי מאזרחי ישראל הערבים ליהודים.

כמה מאות מפגינים, המייצגים אג'נדות פוליטיות המתחרות ביניהן בשאלה מי מיליטנטית יותר בהתנגדותה לראש הממשלה, הגיעו למחות - וזו זכותם, כמובן. אבל כשמיליוני אזרחים יהודים, כולל אלה שאינם נמנים עם תומכי נתניהו, מתבוננים בתמונות, הם נזכרים אולי גם בהתנגדות חברי הכנסת הערבים להסכמי אברהם. יד אחת מושטת, ושוב היד השנייה אינה עונה.

אפשר להתווכח על תזמון הביקור, וגם לבקר חלק מהמסרים שהועברו מסביבתו הפוליטית של ראש הממשלה, אולם לא רק שאסור למנוע ביקור של ראש ממשלה, אלא שיש לעודד ואף לדרוש את הגעתו של ראש הממשלה לכמה שיותר יישובים ערביים בישראל. ראש הממשלה נתניהו צריך גם לדרוש משריו ואף לחייבם לבקר בכל היישובים הערביים, על מנת להבין טוב יותר את השטח ולהעלות נושאים בוערים בישיבות הממשלה, שרק היא יכולה לקבל את ההחלטות ולהשפיע.

בניגוד לעמדת המפלגות הערביות, שבראשן עומדים חברי כנסת עם אינטרסים פוליטיים מובהקים משלהם - רבים בציבור הערבי, ובמיוחד ראשי הרשויות, מקבלים בברכה את ביקורו ראש הממשלה בנצרת. לא פלא שראש עיריית אום אל־פחם, ד"ר סמיר מחאמיד, מיהר לשגר אחרי הביקור בנצרת מכתב לראש הממשלה, והזמינו להגיע לביקור גם אצלו, ולהוציא לדרך את תוכנית המאבק בפשיעה מהעיר אום אל־פחם, שכבר שנים מדממת מאלימות ופשיעה, עמדה שללא ספק מתאפיינת בחוכמה ובאומץ לא מבוטלים.

במשך עשרות שנים לא דובר בהקשר הפוליטי הישראלי על החברה הערבית, על המצביעים הערבים ועל הכוח האלקטורלי - כמו שמדובר בתקופה האחרונה. טמונה כאן הזדמנות פז שיש לנצל עד תום, וביקורו של נתניהו צריך להפוך להרגל מסורתי וקבוע, ולא רק בתקופת בחירות. גם אם קיימים פערים אידיאולוגיים, וככל שהם גדולים - לא ניתן לנתק קשר עם ראש הממשלה, ויש לברכו על כל ביקור ביישוב ערבי.

אזרחי ישראל הערבים לא יהיו ציוניים מחר בבוקר, וגם לא יצטרפו לתנועה למען ארץ ישראל השלמה. אולם הם צמאים ומחפשים את אותו המנהיג, המשפיע, שידבר איתם בגובה העיניים, שיכבד אותם, וכן יגיע אליהם, ישמע ויקשיב לנושאים הבוערים והנושאים ש"הורגים" אותם. עד לשנת 2000, מי שביקרו ביישובים הערביים היו מנהיגי השמאל, שהופיעו, הבטיחו, קיבלו קולות ונעלמו, וזה לא מפליא שמצב היישובים הערביים נמצא איפה שהוא נמצא היום.

לפחות בטווח הנראה לעין - הימין נשאר בשלטון, מה שיחייב את המנהיגות הערבית לחשב מסלול מחדש. זה לא אומר שהם צריכים לרוץ עם ארגזים להתפקד למפלגות הימין, אך עליהם לחשוב כיצד יוכלו להגיע למצב של שיתוף פעולה פוליטי ומשמעותי, למען שני מיליון האזרחים שהם מייצגים.