למרות טעויותיו, אין להתבייש בידידות עם טראמפ

קשים ככל שהיו המראות שלשום מוושינגטון, ישראל לא צריכה להתבייש בידידותה בת ארבע השנים עם דונלד טראמפ.

הסיבה לכך פשוטה: ישראל, או נתניהו, או אוהדיו הרבים בארץ של הנשיא היוצא, אינם אחראים לדונלד טראמפ, אינם מייצגיו ואינם אשמים בטעויות הנוראיות שהוא ותומכיו ביצעו שלשום בליבת הדמוקרטיה החשובה בעולם.

ישראל לא צריכה להתבייש בברית ההדוקה עם טראמפ, משום שהפלישה האלימה של תומכיו לקונגרס לא מוחקת את המהלכים הנועזים שעשו הוא ויועציו למען ישראל ולמען השלום. ההחלטות והתהליכים האמיצים שהובילו, להכיר בירושלים כבירת ישראל, בגולן כשטח ישראלי ובהתיישבות ביו"ש כלגיטימית היו נכונים. הם שיקפו את האמת ואת השכל הישר, ואינם מפסיקים להיות כאלה בגלל האירועים האחרונים.

כמובן, גם הסכמי השלום ההיסטוריים עם האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו לא יתבטלו בגלל מעשי הוונדליסטים, אפילו שחלקם ניאו־נאצים, מכחישי שואה וגזענים מוכרים. גם הורדתה של איראן על ארבע, לשביעות רצונן של כל מדינות האזור, לא הופכת לפחות מוצדקת מכיוון שטראמפ, בנו ופרקליטו שלהבו את תומכיהם לצאת למאבק בתוצאות הבחירות. כל אלה יישארו על מכונם, אם הממשל הבא יאפשר זאת.

על הטוב והרע שבו, את הנעשה אין להשיב. כך הן המציאות וההיסטוריה. מורכבות, מסובכות ומאתגרות. הטבע האנושי מבקש לצבוע אותן בשחור ולבן, אך הכללה ופשטנות נועדו מראש להיכשל, וכמובן גם האלימות. דונלד טראמפ עשה למען ישראל מה שלא עשה אף נשיא לפניו. אף שהכתים את מורשתו שלו בימים האחרונים, חלקה החיובי ניצב ועומד על מקומו.

בכל מקרה, כישראלים, עלינו להתמקד באינטרס של מדינתנו ולא ללכת שבי אחרי נטייתנו היהודית לשיפוט מוסרי של העולם הגדול. כמובן, יש לשמר את הערכים הדמוקרטיים ואין להעלים עין או לטשטש את חומרת הניסיון לשבש את ההכרזה על ביידן כמנצח הבחירות.

אבל עם כל ההצלחה והשגשוג של ישראל ולמרות הקרבה לאמריקה, צריך לזכור שיש לנו צרות קשות וייחודיות. חיזבאללה עדיין מכוון אלינו 120 אלף טילים בכל רגע נתון. חמאס מתחמש בכמות דומה, ואיראן מחשבת לאחור את קיצנו בפצצות גרעין. כך שבהחלט יש להזדעזע מערעור יסודות הדמוקרטיה האמריקנית.

בה בעת, ואף שכמה פרשנים נוטים לשכוח זאת, ישראל צריכה לשמור על ריחוק מסוים מהאירועים. עם כל הכבוד לעצמנו, עדיין איננו המדינה ה־51.