ריאליטי: הישרדות במקום אידיאולוגיה

ושוב בפעם הרביעית, בתוך כשנתיים, אזרחי ישראל נאלצים לחזור ולבחור.המבוגרים שבנו זוכרים בוודאי מערכות בחירות שבהן היו ויכוחים אידיאולוגיים סוערים בין ימין לשמאל. בין חזון השלום שהוביל השמאל, ולפיו רק אם נחזור לגבולות 67' ייכון שלום עם הפלשתינים, לבין חזון הימין בדבר זכותנו להתיישב בנחלת אבותינו, בארץ ישראל השלמה; בין משק עובדים סגור בחסות ההסתדרות והממשלה, ברוח הסוציאליזם המפא"יניקי, לבין כלכלה חופשית ומימוש מופלא של רוח היזמות והפתיחות; בין ישראל הראשונה שתוגמלה והתעשרה לבין ישראל השנייה שנאלצה להתמודד על זכויותיה ומעמדה בתוך כלל החברה הישראלית.

הסכמי אוסלו והתוצאות הטרגיות בעקבותיהם שחטו את יונת השלום. רוב הישראלים איבדו את התמימות הקטלנית, כאילו הוויכוח עם הפלשתינים הוא על קווי 67'.

אין אזרח אחד בישראל שמתגעגע לימי שלטון מפא"י וממשיכי דרכה, תחושת החופש והדרור מפעמת בלב כולם. גאווה עצומה על היות ישראל מעצמה כלכלית, טכנולוגית ומדעית. חזון השלום של השמאל קרס, ומנגד חזון הימין בדבר שלום תמורת שלום מאיר באור יקרות, ורשימת המדינות הממתינות לתורן מתארכת.

עקב תבוסת אידיאולוגיית השמאל, אין עוד ויכוח על חזון. מפלגות השמאל מתקשות לעבור את אחוז החסימה. כחול לבן מתפוררת. בני גנץ מפריח סיסמה חליפית, שלפיה נתניהו עסוק רק במשפטו, וכל אזרח הגון שואל את עצמו מתי יש לנתניהו זמן לטפל בעניני המשפט שלו, כשכל מעמסת ניהול מערכות המדינה על כתפיו.

בנסיבות אלו הדיון הציבורי הפך להיות פרסונלי. לח"כים אין בעיה לעבור ממפלגה למפלגה, כמו ציפורי שיר הנודדות מקן לקן, ללא השכל ודעת ומבלי מחויבות מוסרית בסיסית. השיקול היחיד הוא הישרדות כח"כים וקבלת המשכורות הנאות בכנסת. קציני צבא בכירים משתתפים במופעי דוגמנות בתקווה לזכות בתואר "כוכב נולד". איש אינו מתעניין בדעות שלהם, ומסופקני אם הם עצמם יודעים מהי דרכם.

לצערי, התופעה הקשה של התנכרות לאידיאולוגיה חלחלה לחוגי הימין. זכות הראשונים לאביגדור ליברמן. תסמונת הביביפוביה חשוכת המרפא הובילה שרשרת הדבקה. גדעון סער נואם לציבור באמצעות מסכים מפנקים, וכל ההבטחה והתקווה שלו הן שלא יישב עם נתניהו. לא חזון ולא דרך, אלא "אני אמשול". מריבוי המועמדים לראשות הממשלה יהיה צורך אולי להקים ממשלה עם שבעה חליפיים.

חשוב לכן שאזרחי ישראל יבינו שהאתגרים הקיומיים לא הסתיימו. אני מתפלל ליום שבוא נוכל לבחור ראש ממשלה על פי כישורי המשחק, חוש ההומור, התסרוקת והחברויות שיש לו בתקשורת. עד שיגיעו ימים כאלה, מתקרב המועד שבו האזרחים יצטרכו לקבל הכרעות מהותיות וחשובות על דרכה של המדינה.

בבחירות הקרובות נדרשת הכרעה. האתגרים גדולים, ובנושאים עקרוניים נדרש גם פינוי־בינוי. אי אפשר להגשים אותם ללא הכרעה מובהקת בקלפי.