גרמניה מול ה־BDS | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גרמניה מול ה־BDS

, עודכן
0

עיתון "הארץ" הציג בסוף השבוע, תחת הכותרת "ציד מכשפות", כמה מרואיינים גרמנים שגרסו כי מתבצעת בארצם רדיפה נגד מבקרי ישראל. כוונתם להגדרת פעילות ה־BDS כאנטישמיות על ידי רוב ממשלות גרמניה. מהלך זה אפשר את הפסקת הכלתם של תוצרי ה־BDS - מחקרים, כנסים, תערוכות - בפעילות האוניברסיטאית והתרבותית הגרמנית שהיא, יש לזכור, ציבורית ברובה ומסובסדת מכספי משלמי המסים.

אך תגובה לא צפויה הפתיעה את ממשלת גרמניה: עצומה מצד פרופסורים יהודים וישראלים בכירים, שניסו להסביר לממשל הגרמני מכורסאותיהם הנינוחות באוניברסיטאות חיפה, תל אביב ובר־אילן, כי אין לתפוס את תנועת ה־BDS הפועלת בקמפוסים הגרמניים כתנועה אנטישמית, וכי מדובר בביקורת לגיטימית על מדינת ישראל.

לא ברור כמה מחותמי העצומה ביקרו בקמפוסים הגרמניים, כמה מהם קוראים גרמנית (או ערבית), וכמה מהם ניצלו את בקיאותם המדעית־מתודולוגית כדי לאסוף נתונים טרם הגיעו לאותה מסקנה. הרי יכלו לשוחח עם עמיתים יהודים באוניברסיטאות בגרמניה או לבקש נתונים מעמותות המנטרות את הגעת סטודנטים יהודים לבתי חולים לאחר שהותקפו על ידי פעילי BDS. הדברים אף מצולמים ומתועדים.

הקושי בעידן הפוליטיקלי קורקט לכנות את הדבר בשם (תקיפת יהודים על ידי מוסלמים) מאפיין כיום את רוב מדינות גרמניה ומהווה קרקע פורה לעליית תנועות פופוליסטיות, שרובן ככולן משמשות "תרבות נגד" לפוסט־מודרניזם. הגדרת ה־BDS כאנטישמיות – כך קיווה הממשל הגרמני - היתה אמורה להרחיק תופעות אלו מן הקמפוסים ובכך לשים קץ לתופעה.

אך מה שנראה לאותם חותמי עצומה מ"כאן" כתנועה שכל רצונה בהפעלת לחץ על ישראל לסגת מהשטחים, פועל "שם" כתנועה שבשם ה"ג'נוסייד" שישראל לכאורה מבצעת, מתירה את דמם של המזוהים עימה. ולפסיכולוגים שבנו: בשם פשעי ישראל לגיטימי להתניע את האלימות כלפי היהודים מן האזור ה"רדום" אל עבר האזור ה"מתופעל".

ברמה האופרטיבית פעילי ה־BDS כותבים, אומרים ומצהירים כי כוונתם היא שישראלים לא יחושו נוח ליהנות מהמרחב האקדמי שעמד לרשותם ברחבי אירופה, מה שהיה אמור לשיטתם להוביל אותם ללחוץ על מנהיגיהם לסגת, ומהר, מהשטחים.

ממשלת גרמניה לא טרחה להגדיר את ה־BDS כתנועה אנטישמית מחרדה לגורל יהודיה. לא היינו ולא נהיה מושא להגנת ממשלות אירופה. בחרדה עצומה מביטה אנגלה מרקל על מרחבי ה"Turkish Land" המתעלמים מהוראות התנהלות הקורונה, שם גם ריבוי מקרי המוות והתהוות אוטונומיה חוץ־גרמנית דה פקטו. שוב ושוב ביטאה מרקל את תסכולה כאשר הבהירה כי ארצה קלטה את הפליטים "כדי שיהפכו לגרמנים". היא שומעת את הקולות ורואה את התהליכים. עצירת תאי ה־BDS היא ניסוי כלים מבחינתה, פיילוט, מקרה בוחן. אם לא תצליח בו, לקמפוסים יחדרו ללא שליטה תאי סטודנטים ג'יהאדיסטיים וניאו־נאציים. זו לא אהבת ישראל שמפעילה אותה. זו חרדה גרמנית. ממש כמו שזו לא חרדה לחופש הביטוי הגרמנית שהפעילה את מנסחי העצומה התמוהה שקיבלה - זה טקס השתייכות לברנז'ה שלא רואה איש ממטר.

פרופ' אודי לבל, ביה"ס לתקשורת ומרכז בס"א אונ' בר־אילן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר